כמו אש הבוערת בעורקיי
כמו מטוס סילון שעף
כמו נהר קשוח הזורם בקצות ידיי
הנהר זורם מהאצבעות אל הדף
זה כמעט בלתי נשלט לא ניתן לעצירה
ככה זה כשמלאים במוזה של שירה

לא מסוגל להפסיק
מרגיש שלא נכתב מספיק
זה פשוט זורם דרך העיפרון
ומהר נכתב לו עוד שירון

כמו הנבואה אצל הנביאים
(דוגמה בירמיהו בפרקים הראשונים)
השירה בוערת בעצמותיי
ממלאת במהירות את דפי מחברותיי

ואם להוציא מוזה שכחתי
אם לכתוב שיר התעצלתי
תדעך האש שבתוכי בערה
ואז ארגיש מן אכזבה.