"אני קונה אותם", הוא אמר והסתכל עלי במבט חודר, "מה אתה קונה?
חפצים ישנים?", הסתכלתי על הדוכן שלו, "ישנים, חדשים, זה לא
משנה... לכולם יש ערך". העיניים שלו נצצו.
"יש לך מה למכור?" הוא אמר כשהוא מסדר איזה בקבוק שמן ליד פסל
מעץ, "אני קונה כל מה שיש לו ערך..." הוא מלמל, "מה זאת
אומרת?" התפרצתי, "למה יש ערך?" שאלתי כשאני מנסה לחשוב מה יש
באמתחתי בעל ערך, "התליון הזה שלך" הוא הסתכל במבט הזה שלו,
"כמה אתה רוצה עליו?" הוא שאל, "אה זה... הוא לא למכירה."
אמרתי כשאני ממשש את האבן שקיבלתי מתנה מחברה שלי, "הכל
למכירה!" הוא אמר "רק צריך להגיע לסכום הרצוי, תן לראות" הוא
שלח את ידו לכיוון השרשרת והחזיק באבן "הממ... 100 אלף" הוא
הסתכל לי ישר בעיניים והוסיף "דולר..."
"כמה??? 100 אלף דולר? אתה משוגע!" אמרתי כשאני ממשש את האבן
בידי, "זה חשוב לי מאוד, אפילו יותר מכסף", אמרתי ונזכרתי בה,
"500 אלף דולר!" הוא צעק "Take it or leave it" הוסיף בלגלוג.
"כל כך הרבה? על מה אתה משלם כל כך הרבה? אני לא מבין מה קורה
פה!", אמרתי בבלבול כשאני מנסה להוריד את השרשרת, הוא הסתכל לי
בעיניים כשהוא מוציא מספריים, "אני קונה את הערך..." אמר בזמן
שהוא חותך את החוט וממשיך להביט לי בעיניים, היה נראה כאילו
הוא שואב הנאה מהמבט העצוב שלי, "אתה רואה! לכל חפץ יש
ערך...", אמר כשהוא שם את האבן שלי בכיס הפנימי של המעיל שלו,
"החפץ לא חשוב פה, אני קונה את הפרידה שלך ממנו", אמר ושם לי
מזוודה על השולחן...