הוא היה הראשון שלחש באזנה
לחישה חרישית, מתוקה ורכה.
הראשון שליטף את פניה בחום,
היחיד שראה בה טוהר ותום.
הוא רפרף על גופה העדין בשפתיו,
ונשק לה ברגש שנשקף בעיניו.
הוא היה הבחור שגרם לליבה
לחוש קצת מעבר למה שידעה.
היא היתה בשמים, ריחפה כמו מלאך,
היא היתה מסונוורת, מאוהבת כל כך.
(22/9/04)

וגם כשאמר לה שזה סוף הסיפור
היא חיכתה שם בשקט בלב שבור.
והלוחם הגיבור שלהיות מתיימר,
בקרב על אהבתה הוא החליט לוותר.

ברגליים כושלות ועם אומץ נשגב
היא יצאה לבדה לשדה הקרב.
כשהיא חמושה רק בעוצמת אהבתה,
בקרב האכזרי- היא מצאה את מותה.
וכך בתוך כל ההמולה,
התנפצה לרסיסים בקול בהלה.
כשלה שוב בקושי, בלי יכולת לקום,
הסוף המר הגיע, לא נשאר כלום.
נשימה אחרונה, היא מתבוססת בדמה.
דממה.
עכשיו הכל באמת נגמר.
האהבה הובסה ולחייה השקט חזר.
(11/10/04)