לפעמים שאני בחדר שט לי לילדות
המקלט הציבורי ברח' דוד רזיאל נראה לי כמו טעות
אני נזכר בנשיקה ממך שלא קיבלתי בקלות
קירבת את הפה שלך אליי, רטוב, פתוח לתוך החנות.
כשבביה"ס רצית שנחזיק יד ואמרתי לך לא,
הבנת שאת לא מהחומר שעשויה בחורה לחברות
ורצית שאני אמות.
מקווה ששכחת אותי
סליחה רות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.