[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סו נבר
/
אלוהים

אמא שלי תמיד אמרה לי שאני ילדה מיוחדת.
אבל אמהות תמיד אומרות שהילדים שלהם מיוחדים, נכון?
זה צורך כזה של אמהות להרגיש שהם יצרו את הדבר הכי טהור והכי
מושלם וקדוש בעולם.
אני לא מושלמת ולא טהורה ולא קדושה.
אני בסך הכל מישהי, מישהי פשוטה שאף פעם לא מבינה אנשים.
אבל אמא אומרת שזה רק בגלל שהם לא מבינים אותי,
למרות שהם מנסים וגם אני מנסה.



פגשתי את אלוהים בלילה. או שעליי לקרוא לה אלוה?
אני חושבת שהיא היתה אישה.
אולי היא גם היתה שחורה? או שזה רק דמיון?
אני לא זוכרת.
אלוהים אמרה לי שאני ילדה מיוחדת, זה ייתכן?
אולי מרוב שאני בודדה אני מדיימנת שיחות עם אלוהים.
כשפגשתי את אלוהים ישר ידעתי שזו היא כי היא הייתה לבנה כזאת,
עם גלימה בצבע תכלת והמון המון נצנצים מסביב,
כזה אלוהים שמציירים בגן.
תמיד האלוהים של הילדים בגן נראה אותו דבר,לבן כזה עם שיער
ארוך ובלונדיני ועיניים בהירות בהירות שתמיד נראות נורא
גדולות.
בכלל, אני חושבת שילדים בגן הכי קרובים לאלוהים.
בגן ילדים תמיד אומרים משפטים כמו 'הלוואי שאלוהים יקח אותך' ו
'אלוהים אמר לי שאתה...'. זה נקרא אמונה?



אלוהים דיברה איתי שוב, אחרי שאמא מתה.
כשאמא מתה אף אחד לא אמר לי שוב שאני מיוחדת,
והתגעגעתי לזה מאוד.
אלוהים אמרה לי שאני מיוחדת כל פעם שראיתי אותה.
פעמיים, ליתר דיוק. בנתיים הקיר שלי בחדר התמלא בציורים של
מלאכים גדולים ובלונדיניים עם עיניים בהירות וגדולות ובאמצע
תליתי תמונה של אישה שחורה. לא שחורה במובן של עצובה, אלא
שחורת עור.
אני לא יודעת למה תמיד ילדים בגן מציירים המון ציורים,
אבל תמיד יועצות אומרות שציורים הם מראת הנפש של ילדים.



שנתיים אחרי שאמא מתה כל החדר שלי היה מלא בציורים.
תמיד חשבתי שאמא שלי נורא תאהב אותם. היתה אוהבת אותם, אילו רק
היתה רואה אותם. אני מתגעגעת אליה.
לפעמים אבא אומר לי שאני ילדה מיוחדת. אבל זה לא אותו דבר.
כי אבא הוא אבא ואמא היא אמא ובכלל אלוהים גם אמרה שאני
מיוחדת, אז מה אכפת לי מה אבא שלי אומר?



לפעמים אני חושבת שאמא שלי אלוהים. יכול להיות?
כי גם אלוהים וגם אמא שלי אמרו לי שאני מיוחדת.
ולאמא שלי היה צבע עור שחום. והיא היתה אישה והיא היתה יפה.
היא היתה נחמדה וחזקה והאמנתי בה מאוד.
אבל ילדים בגן לא מבינים דבר, כפי שהשכלתי ללמוד.
אבא תמיד אומר לי את זה, שאני רק ילדה בגן.
הוא אומר לי שילדים בגן עוד לא חושבים על אלוהים.
רק. רק ילדה בגן. אבל מה הוא יודע בכלל, האבא הזה שלי?
אני יותר חכמה ממנו, עובדה.
הוא לא יודע שאמא הייתה אלוהים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אי אפשר לקרוא
שיר זה בלי
לחטוא למשמעותו
האמיתית.



משורר הזן


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/05 2:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סו נבר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה