נגיעה אחרונה, היא תמיד מיוחדת,
למי שאוהב התחלות חדשות
בחלל שהשארת, בוהה, מסתכלת,
יודעת שאין לי למה לצפות.
ליד מיטתי, עוד מונחת תמונתך,
מחבק אותי, ממש כמו הכל כרגיל,
ואז אכזבה, ואני שוב בוכה,
כמה שקר תמונה יכולה להכיל
מנפצת עוד מראה לרסיסים קטנים
כי נמאס לי כבר לראות שם את עצמי
השתקפות של ריקנות וחוסר אונים
ושל אישה אחת בינונית
עוד משקה ועוד סיגריה
בורחת בסטייל בורגני
ממה ולאן אני לא יודעת
אולי זו בכלל לא אני
נגיעה ראשונה, היא תמיד מיוחדת
למי שאוהב את אותה הרגשה
ואולי עכשיו, החלל יתמלא
ואני כבר אקנה לי מראה חדשה. |
