תחשוב על זה, בנאדם, זה גאוני. fool proof. מצאתי את הפתרון.
תתעורר. אני הולך לתקוע לך עכשיו מונולוג חסין אש.

אה?

בוא, בוא תן לי בראש. תסתור אותי.

נו?

שמע, אנחנו הורסים את הפלנטה הזאת בשיטתיות עקבית חסרת
מעצורים. דורסים כל פינה ירוקה ברגל גסה, מטנפים מחרבים,
שודדים וקוברים כל סיכוי שיש לנו או לכל החיות והצמחים האלה
שאנחנו כל הזמן הורגים לשרוד. אנחנו עושים את זה כבר המון זמן
והגיע הזמן שמישהו יעצור את זה ואני פה, מצאתי דרך לעשות את זה
ואתה פוסל לי אותה על האף.

סף.

מה?

סף. אמרת אף.

מה הקשר?

וואי וואי אתה מסטול אתה. תביא מים.

פתאום נזכרתי במה שלהב נהג לכנות 'הטראנס הזה של בולשיט שנשפך
ממך כל פעם שאתה מסטול' והשתתקתי לרגע, שוקל אם להמשיך. בפעם
הקודמת שהתיישבנו על איזה ג'וינט הודעתי ללהב חגיגית שכל עניין
גדר ההפרדה מצ'וקמק מיסודו.

כמה זמן לוקחת להם השטות הזאת? תראה, בוא ניקח איזה 100,000
חיילים, ניתן לכל אחד מהם 3 שנים לבנות חומה. אתה איתי?

להב דחף את יד ימינו עמוק עמוק לתוך המכנסים שלו וגילה עניין
רב במה שכנראה מצא שם. הוא הסתכל עלי ברחמים ואמר לי שאני
דפוק.

מה? אתה לא רואה את זה? 1000 קילומטרים של חומה. פאקינג חומת
ברלין, החומה הסינית, ככה כן בונים חומה - אתה יודע מה הייתי
עושה לחומה ב 10 שנים? מוקשים, מצלמות, גדרות תיל, מצדי לחפור
תעלה ולמלא אותה במים, לא יודע - ג'וינט אחד תן לי עם אריק
ויאסר ואני מסדר לך מזרח תיכון.

תגיד מפגר, עראפת לא מת? וחוץ מזה, מאיפה תיקח את כל המים למלא
את התעלה שלך?

להב יא פסימי אחד, זאת הייתה מטאפורה. אתה יודע מה זאת
מטאפורה? זה יכול להיות מלא גם בחרא של פרות. נייבא כמה
מיליונים של פרות הולנדיות מהולנד - אנחנו נקבל את החלב
והסטייקים והבני-דודים, כרגיל, את החרא...

תגיד לי משהו, מסטול אחד, מאיפה בדיוק תביא את הכסף לייבא את
הפרות?

להב התחיל להיגרר אחרי האירציונליות המופרעת של המיקרוקוסמוס
שלי ועכשיו שבאמת שיחקנו הארד-בול ידעתי שמתרוצץ רוצח רעיונות
סדרתי בשדות הדמיון האינסופיים שלי - רוצח מקצוען שמצויד
בשאלות נוקבות ככלי נשק, איזמל מנתחים של סטלן ומיקרוסקופ
אלקטרוני, נכונים לפרק כל שביב אשליה, חלום או המצאה שלי.
ידעתי שעכשיו הוא הזמן להעלות את הויכוח בעוד כמה דרגות ואת זה
בדיוק עשיתי:

להב יא חתיכת אידיוט, זה כל היופי בעסק הזה, זה לא יעלה גרוש
כי אנחנו עושים כאן את הבארטר של הלייף - סטודנטים תמורת פרות.
אני ואתה נוסעים לאמסטרדם לזיין כוסיות הולנדיות ולעשן שדות
תותים לנצח יאאה? בינתיים אנחנו גם משאירים כאן את כל הגועל
נפש המזרחתיכוני החדש להירקב בחרא של מיליון פרות. אתה לא רואה
את הסימטריה המושלמת? להב? שיט.

ללהב הייתה תכונה מדהימה להירדם על הפוף בסלון שלו בכל רגע
נתון ללא אזהרה מוקדמת. זה לא היה משהו נשלט או רצוני אבל דומה
כי מהרגע שבו היה ישבנו מחתפר בפוף וידו מתחפרת בביציו זה היה
רק עניין של זמן עד לנחירה הראשונה. היו רק שני דברים על פני
האדמה שהחזיקו אותו ער לאורך זמן בפוזיציה הזאת - וויכוחים
איתי (נו טוב אז דבר אחד) ורחלי. ממנה אף פעם לא נמאס לו. רחלי
הייתה השותפה שלי. סוג שילוב של זינה הנסיכה הלוחמת עם אל
מקפירסון וכוס אמו אם להב היה מפספס ישיבה אצלנו בסלון בזמן
שהיא הייתה מתקלחת ומשתמפנת לה שם בפנים ומפיצה ריח טוב בכל
הדירה ועושה כל מיני דברים שבנות עושות במקלחת. היינו פשוט
יושבים בסלון ומקשקשים ומחכים שדלת המקלחת תיפתח ואז היא הייתה
מופיעה שם, עטופה במגבת ובחיוך החצי נבוך שלה, כולה מעלה אדים
ובמבט חצי מופתע שואלת "מה??".
בהזדמנות נוספת של ישיבה מעושנת עם להב נולד רעיון נוסף שלי
שלהב, שלא כמו שמו, שוב לא התלהב לשמוע.

שומר מסך רחלי

אמרתי ושילבתי ידיים בגאווה על חזי, כמו איזה מינימום בודהא,
מרוצה מעצמי עד הגג.

מה זה?

להב נעור ומשך באחת את ידיו ממעמקי תחתוניו למשמע השם הקדוש

שומר מסך רחלי

חזרתי ואמרתי

מכיר את השומר מסך אקווריום הזה עם כל הדגים ששוחים הלוך חזור
על המסך? אקווריום זה משהו שאנשים אוהבים לבהות בו, לא? במה
עוד אנשים אוהבים לבהות?

להב זע באי נוחות על הפוף

נכון מאד, השלמתי, כל הכבוד ילדים, ברחלי יוצאת מן המקלחת

זהו? זה הרעיון שלך?

התחיל להיראות לי שלהב פשוט לא שש לחלוק את החוויה עם שאר
היקום המקוון ולכן מיהרתי להוסיף עוד כמה אייטמים - אש בוערת,
כביסה מתערבלת במייבש או מנורות הלאבה האלה עם כל השמן הצבעוני
הזה שנשפך בתוכן לכל הכיוונים.

אנחנו נהיה מיליונרים בנאדם אני אומר לך תחשוב על זה

אוקיי גאון. אז איך אנחנו גובים כסף על העסק הזה?

מאחר וגם אני וגם להב לא הבנו דבר בשומרי מסך בפרט או מחשבים
בכלל השתררה בחדר שתיקה שאיפשרה לו לרתוח בקלות רבה, יש לומר,
את הרעיון. אותו הגורל פקד גם את שני מקשי המקלדת שהבאתי איתי
מביקור באיזו גלריה בלונדון. האחד היה ירוק ועליו נכתבה המלה
eject והשני היה אדום ועליו הודפס panic.

ייצור המוני להב, תחשוב טוב, אני נכנס לכל חברת הייטק ומעיף לך
ערימות שלמות של הדברים האלה. עלות ייצור מינימלית של נניח חצי
שקל ואני מוכר לך אותם באיזה עשר עשרים שקל ליחידה. לא מגניב?

טוב איפה מייצרים מקשים כאלה ומי אמר לך שאין עליהם איזה פטנט
רשום?

וכך סיימו המקשים את דרכם על הדש-בורדים של הפיאסטה שלי
והחיפושית של להב ורעיון נוסף עלה בתמרות עשן השמיימה. עם הזמן
כבר התחלתי להסתגל למצב הכפית המעושן הזה שלהב החל לקרוא לו
'מצב שלוש'. גלונים של מי קרח צוננים שנשפכים בכל פעם על
ההתלהבות הרותחת שלי ובלא הודעה מוקדמת אני מדבר אל הפוף לקול
נחרות קצובות.

העניין הוא שהפעם זה היה שונה. הפעם זה היה חשוב וזה לא היה
לתועלת עצמית, לא לרווחתי ולא לרווחתנו ואפילו לא לרווחתה של
מדינת ישראל שסועת הקרבות המדממת. הפעם זה היה שונה כי זה נגע
לכל אזרח בפלנטה - ללא הבדל דת מין גזע צבע לאום השתייכות
קולינארית או תנוחה מינית מועדפת. למעשה הרעיון שלי נגע לכל
יצור חי, לכל תצורת חיים המבוססת על פחמן והאמת גם כאלה שלא.
לכולם כבר נשבר מהחופים המטונפים, התחממות כדור הארץ, החור
באוזון הוולך וגדל על חשבון יערות הגשם המצטמקים. נשבר מערימות
הזבל הבלתי מתכלה שאנו מייצרים - האדמה האוויר והמים המורעלים
במיליוני טונות של אשפה עם כל יום שחולף. מישהו חייב לקום
ולעשות משהו מתישהו וראבאק - שככה יהיה לי טוב אם זה לא אני
וכאן ועכשיו. אין שום דבר שעומד בפני האמונה והרצון וגאנג'ה או
לא גאנג'ה הפעם אני מרים את זה ושום דבר לא יעצור אותי, בטח לא
הפןף הנוחר הזה.

להב! להב, אתה שומע אותי? תתעורר בנאדם, איך זה שאף אחד לא חשב
על זה עד עכשיו? זה מטורף לגמרי - הפתרון היה לנו כאן כל הזמן
מול העיניים.

נו?

מכונה!!! מכונה ענקית כזאת. מכונה שמצד אחד מכניסים אליה את
האשפה, מכל סוג - פלסטיק, זכוכית, CO2, פסולת רדיואקטיבית,
באנגים משומשים, שקיות ניילון, באלוהים גם את הפוף המסריח שלך
הייתי זורק פנימה. מכונה ענקית כזאת, שבנויה גם היא מחומרים
ממוחזרים, כמובן. איזה משהו עצום כזה - בגודל של נניח 50 ק"מ
על 50 ק"מ אוקיי.

נניח

עכשיו כל מה שצריך זה להחתים כל מדינה בעולם על אמנה שתחייב
אותן לשנע את הזבל פנימה - הצבאות יכולים בקלות לעשות את זה אם
הם ירגיעו לרגע עם כל המלחמה והשטויות האלה. אתה לוקח את כל
החרא של הפרות שנשאר בעודף אחרי שגמרנו למלא את התעלה ואת כל
המקשים שלא הצלחנו למכור, את כל מפוטרי ההיטק אתה זורק בפנים
וגם את כל התסכול של להכיר את רחלי ולא לגעת בה, את כל השנאה
והקנאה והשיט בעולם הזה אתה זורק פנימה ואת כל האמת והשקר
והצביעות וחורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה ובמיוחד הריח המסריח
של המים - הכל פנימה ואתה יודע מה היא עושה המכונה הזאת? אתה
יודע מה היא מוציאה מהצד השני בנאדם? וזה הקטע הגאוני באמת!

להב התהפך על הפוף שלו ועשה בידו תנועה שנועדה לגרש זבוב
טורדני. הרגשתי קצת כמו זבוב טורדני אבל נו - מי כאן חולם, אני
או הוא? לאחר פאוזה דרמטית שנראתה לי ארוכה מספיק, שחררתי את
התשובה בלחישה לאוויר:

אהבה. המכונה שלי מוציאה אהבה.

הפצצה שהטלתי לחלל החדר התפוצצה בקול ענות חלושה. גל ההדף
בקושי גרם ללהב לפקוח לרגע את עיניו המזוגגות, לבהות בי,
להתהפך חזרה ולחזור לישון.

אני חייב לחרבן

אמרתי וקמתי, מתנדנד בדרכי לשירותים. כוסאמו, קיללתי כשבעטתי
בטעות בשולחן והפכתי את הבאנג שעמד עליו.

רק אל תשכח, אמר להב, לחרבן באהבה.

מניאק

עמדתי להגיד עוד משהו על סטארט אפ מטורף של שלטים לשירותים
שכתוב עליהם 'חרבן באהבה' או שולחנות סלון עם פינות מרופדות או
באנגים המפטי-דמפטי שלא מתהפכים אבל לא ממש התחשק לי אז רצחתי
אותם בשקט, בעצמי בכלי היעיל ביותר שעמד לרשותי באותה שנייה -
סורי, חבר'ה, אני פשוט חייב לחרבן