תחת מנורת לילה צהובה
מקשקש צורות שוות על דף
איך אני ער בשעה כזאת
היא שואלת מהצד השני של הקו
מנחש את הפרצוף שהיא עושה
בטח מסתכלת מהחלון על השלג
והאצבע שלה מציירת על האדים
באמצע הדף כותב את שמה
אותיות גדולות, מרחקים שווים
מסביב הכל קשקושים סימטרים
קנתה אופניים
וגם מעיל חדש תואם
היא שונאת דיבורים קרובים
ולמרות זאת מנצל שתיקה יקרה
"תחזרי", אני זורק מילים מעל הים
"עצוב כשאת לא פה" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.