בשנת 1654 חזה נוסטרדמוס את הרעש הגדול, האסון הנורא שיבוא על
העולם, על הכדור הקטן והשקט לכעורה.. ועד היום ישנם ויכוחים,
על נוסטרדמוס כמובן. האם באמת היה חוזה את העתיד או שמה זו עוד
סתם מתיחה נוסח מטורף שהוכנס למוסד למשוגעים עקב מחשבות
אסורות, וניבוי עתידני של האבולוציה הכלל אולמית, אנושית,
שבזמנו חשבו שזה לא יותר מאשר זיוני שכל. ויכוחים או לא
ויכוחים- מה שבטוח זה, שגם אם הוא היה מטורף או לא, הנוסטרדמוס
הזה, שאני לא מטילה בו אף לא צל של ספק, ידע היטב על מה הוא
מזיין את השכל!  והיום אני כותבת את השורות האלו בעניים
דומעות, מתקשה אפילו לבטא את עצמי במילים ועומדת שקטה, קפואה,
מול עולם שלם, ובמיוחדף מול המעצמה הגדולה מזה שחר ההיסטוריה
ומנסה למצוא תשובות לשאלות שלא חשבתי בסיוטים הגרועים ביותר
שלי, שאצטרך להעלותן, או אפילו לחשוב עליהן. אני עומדת מול אמת
עירומה למדי, שלמרות כל הנסיונות העולם הגדול לא הצליח לכסות
אותה בשיכבה ורדרדה, בציפוי מתוק שממכסה ומסתיר את המציאות
הכואבת. ארה"ב..אמריקה. היבשת!! הארץ, המדינה!! הדבר הבא,
שכולם תמיד שיבחו והעריצו עד מוות. כל החלומות והפנטזיות,
התיכנונים..הכל ירד לתמיון בשניה שהתמוטטו בנייני התאומים,
היום, ב-11 בספטמבר, שנת 2001. תזכרו את התאריך הזה טוב טוב
בראש, תפנימו ותשננו לעצמכם את כל הפרטים הכי חשובים וגם
הקטנים והתפלים ביותר על מה שקרה ביום הזה...למה? כדי שיהיה
לכם יותר קל להתכונן לבגרות בהיסטוריה כמובן! מלחמת עולם
שלישית? מי חשב על זה בכלל...מסתבר שגם על זה היה גאון שחשב..
עוד הרבה הרבה לפנינו.. אני זוכרת ציטוט של אלברט אינשטיין,
עוד מטורף לא קטן, שהכניס קצת שכל לעולם: "אני לא יודע במה
ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל ברביעית יישתמשו באבנים
ומקלות." צודק. חכם היה הבנאדם. ידע מה הוא אומר. ומה שיפה פה,
זה שכל החכמים האלו דאגו גם למות לפני שזה קורה, כדי שהם לא
ייצטרכו לסבול. התזמון שלהם היה מושלם בעוד שאנחנו-נתקעים פה,
צריכים להתמודד עם טרור ומוות ומלחמות, ועוד דברים שספק עם
שווה להלחם בהם, ספק עם יש טעם..מה השעה? אני שואלת את עצמי,
וממהרת לפלאפון-עוד הרגל מגונה שפיתחתי לעצמי: 23:59. בעוד דקה
יחלוף לו היום הזה וייכנס להיסטוריה. ביום שאחריו יהיה יום אבל
בינלאומי. דברים מתחילים להתפרק. לאן הגענו?...כל בנאדם שהולך
ברחוב אני מסמנת אותו כפוטנציאל למתחזה ערבי או לא ערבי שייתכן
ויתפוצץ ליידי בעוד שניה ואז להתראות לעולם. לאן הגענו....מה
שבטוח זה, שזה לא נגמר..זה רק מתחיל. אין לאן לברוח, שום מקום
כבר לא בטוח. אפילו לא הבית. אפילו לא התחנה של מד"א שאני
מתנדבת בה.. לכו תדעו..אולי על הפרנציפ יעבור מטוס עם מתאבדים
ויפציץ את המוקד?..אתה מסתכל לאנשים בעניים, ואין שם שום
ניצוץ. האש הזו, מה שחימם אותם והחזיק אותם חיים, כבתה ממזמן,
ונשארנו אחוזי טירוף ופחד, ללא אספקת תקווה מיותרת. מה שנותר
הוא רק לעמוד ולהסתכל על ההרס...זה מה שהם עושים כרגע, כל
הניצולים והתושבים ששם. המקום הכי בטוח בעולם כבר לא בטוח. ואם
ננסה לרגע לבדוק איך זה שם, מעבר לים, לאן שאולי יותר בטוח
מפה, נראה שבעצם אין לנו לאן לחזור. מצור שכזה..שהוטל עלינו.
להשאר איפה שאנחנו. בלי יכולת לזוז. כי רגלינו כבולות. לאדמה.
לארץ. לעצמנו. לפחד. לפחד הזה שאת היום שלמחרת, לא בטוח
שנעבור. נוסטרדמוס, אינשטיין, כולם צודקים, אבל מה שבטוח זה
שאפילו הגדולים והחכמים מביניהם לא העלו רעיונות איך להגיע
למצב ניטרלי בעולם כולו.. אולי הם תארו לעצמם שאם ככה המצב,
ואם כך מתנהלים הדברים, כדאי לתת לעולם להגיע לפיתרון בעצמו.
ולכן הם לא דאגו להשאיר לנו את הפיתרונות והתשובות כתובים
בקלפים, כתובים בדפי דפים שמורים וסודיים מפני כל יד מיותרת,
מפני כל עין חטטנית. ואולי..אולי הם הבינו שלא קיימת לכך
תשובה. לפחות לא בנתיים. אין לאן ללכת, אין לאן לחזור....