אני לא זוכרת את היום בו ראיתי אותך בפעם הראשונה.
האם זה אומר משהו עלי? עלינו? הרי זה היה ממש מזמן...
מדפדפת באלבומי תמונות ישנים.
יש תמונות שלנו ביחד. אתה יודע? אתה זוכר?
הרבה שנים חלקנו יחד... אבל יודעת אני,
זה הולך להיגמר.
כשאיכזבו כולם, כשהתייאשתי מהעולם,
רק אתה נשארת, ישבנו בחדר.
ואני דיברתי, אתה הקשבת.
הסתכלת עלי בעיניים המבריקות, והיה נדמה שאתה מבין
אילו רק היית מדבר,נשארת השאלה "מה אם"?
אתה יודע עלי הכל, אולי מכל בן אדם בעולם
ואתה תיקח הכל איתך, ולא תשוב עוד לעולם.
ועכשיו יושבת, אחרי כל-כך הרבה שנים
מביטה בך, בעיניך התמימות, זו דרכו של טבע, מודעת,
אתה אט אט דועך... אני יודעת שאתה סובל, ואני איתך,
הלוואי והייתי סובלת במקומך.
והסוף קרוב, אני יודעת
ואני כבר מתגעגעת.
אתן הכל בשביל עוד יום, יומיים
אעלה בעצמי, במקומך, לשמיים.
יודעת שלא תקרא מה שרושמת, וזה הכי כואב,
כשתעזוב אותי, יישבר הלב.
ומבטיחה לך את הדבר הבא-
אותך לעולם לא יחליף אחר, נשבעת.
אתה היית , ותישאר תמיד, לי חבר.
אני כבר מתגעגעת...

(23-04-05)