לראות אותו אתמול - עשה לי כל כך טוב.
לחבק אותי - העניק לי כזאת הרגשת ביטחון.
מאותו רגע שחיבקתי אותו, שדיברנו - הכל השתפר.
הרגשתי שהכל בסדר.
שהוא שם.
אף פעם לא חשבתי שהוא כל כך חשוב לי, עד אתמול.
פתאום הבנתי שהוא כזה בנאדם מיוחד, ושלאבד אותו זה שטות.

דיברתי עם דניאל אתמול.
היה לי כיף לדבר איתו.
יכול היה לקרות משהו, אבל העדפתי שלא.
העדפתי לקחת את הזמן עם זה.
גם בשבילו.
נראה לי שהוא מתחיל להבין שיש משהו בינינו.
נראה לי, שאם יקרה משהו, אני אבוא לספר לו.
כדי שישמע ממני.
כדי שיבין אותי.
זה מוזר לי, שלמרות כל מה שקרה אני עדין מרגישה שאני צריכה
לקבל ממנו רשות לעשות משהו עם דניאל.
אני לא יודעת למה זה, אבל אני לא רוצה לפגוע בו.
אני לא יכולה לפגוע בו.
אם אני אפגע בו, אני אפגע גם בי.
ואני לא רוצה לעשות את זה.
שמתי לב שדניאל קצת קינא כשהוא ראה אותנו מדברים.
ראיתי שזה הפריע לו.
אני פוחדת שזה יסכסך ביניהם.
שאני אסכסך ביניהם.
זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות.
לא יודעת, אולי פשוט אני צריכה לקחת צעד אחורה.
לתת לזמן לעשות את שלו, ורק אז להתקרב.

כמה שהיה לי מוזר אתמול - כ"כ נהניתי.
היה לי כל כך טוב לדבר עם כל מי שהיה שם אתמול.
עשה לי טוב לראות אותם.
הבנתי כמה הם חשובים לי.
ראיתי גם את בר ואוריה אתמול - כל כך שמחתי לראות אותם.
הם כאלה חמודים.
היה לי טוב, באמת.

שיהיה חג שמח וטעים.