פעם אחת לפני הרבה שנים, חי לו מר צפרדעת עם חברו הטוב, מר
עכגר. השניים חיו בתוך עץ אלון עתיק והעץ גדל בתוך מנהרה. יום
אחד, בזמן שהשניים גלגלו להם "סיגריות", הם שמעו דפיקות בדופן
העץ. מר עכגר יצא לבדוק מה פשר הרעש שיוצר צבעים כה יפים. כאשר
הוא יצא החוצה, הוא ראה את מר נקר, עובד העירייה, המביא להם צו
הריסה למנהרה. מר עכגר רץ מהר פנימה לספר זאת לחברו, מר
צפרדעת. דבר זה גרם למר צפרדעת להיכנס ל'בלבלה עצבנית'. ביום
שלמחרת מר צפרדעת קם מוקדם בבוקר, לקח ספידים ורץ לעירייה
להגיש קובלנה. פקיד העירייה, מר גרינה, אמר: "סבביישן, אבל -
על מה???" מר צפרדעת הבין שבלילה הקודם הוא אכל סרטים עקב
הבלבלה ולא זכר על מה ולמה הקובלנה. הוא חשב לרוץ הביתה
ולבדוק, אולם לספידים נגמרה ההשפעה. מר צפרדעת ישב וחשב 'מה
לעשות?' ואז הבזיק במוחו רעיון מדהים: הוא יטלפן הביתה לשאול
את מר עכגר, אך אבוי לו, היה לו רק אסימון אחד והטלפון בכלל
מקבל רק טלכרט. מחוסר ברירה, צעד לו אט אט הביתה ללא שום
אופציה לתדלוק בדרך.

בינתיים, במקום אחר לגמרי, מר עכגר הלך לשירותים...

ובחזרה למר צפרדעת שנאבק בארבע נינג'ות בפיקודו של מר מלדה...

ובינתיים, מר עכגר עדיין בשירותים...

ונחזור למר צפרדעת שאחרי שניצח את ארבע הנינג'ות ומפקדן כשיד
אחת קשורה מאחורי גבו, על רגל אחת ובעיניים עצומות לרווחה (ללא
ניקול קידמן), הכיר לבסוף בכך שאסור לערבב ספידים עם ד"ר
הופמן...

ובינתיים, מר עכגר יצא מהשירותים אבל בגלל השפעות הלוואי של
אירועי הלילה הקודם, שכח להוריד את המים...

סופסוף מר צפרדעת הגיע לביתו הקט, כשלפתע הריח ריחות עזים, אז
הוא שאל את מר עכגר "מה זו המחראה הזאת? אבל עזוב אותך מזה,
אתה זוכר למה קמתי היום מוקדם?" אז מר עכגר אמר לו "יש לי מספר
פקס שמתחיל בשני אפסים ועוד שמונה ספרות אחרי זה, כמה זה
יעלה?"
מר צפרדעת: "אבל מה הקשר??? אני קמתי מוקדם היום בבוקר וסתם
בזבזתי ספידים טובים ואני לא זוכר למה ואתה מנסה לסבן אותי?
אתה מבין שזה בזבוז של ספידים טובים?"
מר עכגר: "אהה?"
מר פיל ורוד: "שלום".
גברת עגבת: "מה אתה, פיל ורוד, קשור לסיפור?"
מר פיל ורוד: "או.קיי, ביי ביי..."
מר עכגר למר צפרדעת: "אני חושב שאנחנו צריכים לקצץ בכמות
ה'ויטמינים' שאנחנו לוקחים!"
מר צפרדעת: "למה?!"
מר עכגר: "כי ראיתי פיל ורוד".

בינתיים, מר מלדה, לאחר תכנון נקמה ואילוף שני אוגרים עד
להפיכתם לחיות אוכלות חסה, יצא לתקוף את המנהרה ולכרות את העץ.
לפתע אמר "יווווו יווווו איזה סרטים אני אוכל, החברה שלי בוגדת
בי עם מר עכגר!".
מר פיל ורוד: "לא נורא..."
מר מלדה חושב לעצמו 'מאיפה הפיל הורוד הגיע?'
אך מכיוון שהפיל הורוד היה טלפתי, הוא נעלב והלך. מיד הגיעה
גברת עגבת על מנת לגעור במר מלדה על זה שהוא העליב את מר פיל
ורוד. מר מלדה התעצבן והחליט להתחיל בכריתת העץ. באותו הרגע
שהאוגרים אוכלי החסה התחילו בעבודתם, הגיע טום קרוז ושאל "היכן
אשתי? ותגידו אתם גם רואים פה פיל ורוד?" מר עכגר, מר צפרדעת,
מר מלדה וגברת עגבת ענו "כן!" ומר מלדה הוסיף "ונראה לי שהוא
גם טלפתי".

מר פיל ורוד החליט לפתע שהסיפור הזה יותר מדי מטומטם בשבילו
והלך הביתה. כולם, כמובן, היו המומים מהתפנית המוזרה אבל
החליטו להתעלות על עצמם והלכו להריץ שתים שלוש שורות ככה
בסבבה. אחרי שהריצו ארבע שורות, הפילו שלושה ראשים, לקחו שתי
אקסטות ואל.אס.די אחד, נזכר מר צפרדעת שהוא עדיין לא יודע על
מה הקובלנה. היות ומר נקר שכן שלהם, מהפנטהאוז שבצמרת העץ,
הוחלט להתקשר אליו ולשאול אותו מה הוא תלה יום קודם. מר נקר
אמר שהוא בכלל היה חולה ואחיו התאום, מר דוכיפרש מילא את
מקומו.
לפתע, צרחה אדירה מילאה את חלל המנהרה. כל דיירי העץ רצו לכל
הכיוונים עם ידיים מונפות אל על וצעקו "אההה, (נשימה עמוקה
והמשך) "אההה" וכך נמשכו הצעקות עד אשר נגלה שהצעקה המקורית
באה מפיו של מר מלדה שכרת את הענף שעליו ישב, מה שגרם לגברת
עגבת לגחך ואף לצחוק צחקוק קל.

עקב הנפילה, נאלצו לפנות את מר מלדה לבית החולים ושם, פגשו את
מר דוכיפרש, שהיה פצוע עקב לקיחת אקסטה מקולקלת בזמן טיסה, דבר
שגרם להתרסקות בלתי נמנעת. כששאלו את מר דוכיפרש על מה הוא עשה
רעש ביום הקודם, הוא סיפר להם שהוא בטעות תלה אצלם את צו
ההריסה של מנהרה אחרת וכולם שמחו וצחקו, עד שחזרו הביתה וראו
שהעירייה הרסה להם את המנהרה.

מר עכגר, מר צפרדעת, מר נקר וגברת עגבת כמעט התעצבו כשלפתע ראו
שבמקום שבו עמד עץ האלון העתיק, עדיין עומד עץ אלון עתיק. כולם
דילגו בשמחה לכיוון העץ , כשלפתע הוא התמוטט ונאכל ע"י שני
אוגרים רצחניים שאולפו לאכול חסה.
מר צפרדעת: "איזה סרט, כל ה'מצרכים' שלנו היו בתוך העץ".
מר עכגר: "בקטנה אחי, אני יצאתי עם ראש מסודר וכיסים מלאים
מבית החולים."
מר נקר: "בוא מר צפרדעת ונישחט את האוגרים..."
ובעוד מר נקר אומר דברים אלו, עלה על האוגרים שופל ירקרק.

הסוף.

מר פיל ורוד: "רגע, רגע, רגע. איפה הכסף שלי על ההשתתפות בדבר
האימבצילי הזה?"
מר צפרדעת: "שמשהו ישתיק את האידיוט הזה בכדי שנוכל ללכת..."
מר פיל ורוד (שמאדים לאט לאט) "איפה הכסף שלי? תביאו לי את
הכסף לפני שאני שורף פה מישהו!"
גברת עגבת: "זהירות, הוא חטף את האוגרים! אההה!"
גברת עגבת התחילה לרוץ כשידיה מתנופפות באוויר ומיד אחריה גם
מר עכגר. פתאום, משום מקום ירדה יד אלוהים והציתה את כל המקום
מכיוון שנמאס לכתוב את הסיפור ולא ידעתי איך לסיים אותו וזה
סיום טוב יחסית...

ההמשך יבוא