יעל לקסמן / בשעת לילה |
אל מיטת אהובי אשר מעבר לפינה
בחיבה תלתל סורר משערו אסיט
ואשק שפתיו נשיקה עדינה
אור הירח עלינו זורח
בעודנו הלילה בחוץ מטיילים
שתי דמויות חבוקות בענני השלכת
וסביבנו שאון הגלים
בטירוף החושים אז עמו אתעלסה
מגע יד ביד, נשימה בנשימה
הסחרור האופף יעליז סביבותינו
בחדרי אהבה, כשבחוץ מלחמה
ובסוף, בוא הבוקר יקדם את עינינו
עייפות, אדומות, מרוצות עד בלי די
ונקיץ, אהובי ואני, אל הבוקר
בוקר של אהבה ללא תנאי.
23.4.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|