[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא נמצא עכשיו ב-ח מבטון. אנשים באים ואנשים הולכים, ילדים
יחפים משחקים, מלוכלכים, הוא חיכה שנים, והתאמן חודשים לרגע
שבו יהיה לוחם. הוא לא ציפה שכך זה ייגמר, בסוף המר שלו ולא של
מישהו אחר. כן, הוא חושב על החברה ועל המשפחה, הוא יודע שהיא
עכשיו מכורבלת בשמיכה. כן,  כבר לילה והשמש כבר שקעה, הילדים
חזרו הביתה וגם המבוגרים, הוא מכורבל בתוך עצמו מביט לאפלה,
מחכה להיות הקורבן הבא. בחוץ הכל שחור, למטה האורות מנצנצים
ולמעלה הכוכבים הבוהקים, הוא שומע רחש, שומע יללה, חושב אולי
שועל, או חיה אחרת, הוא מביט במשקפת אל האופק הקרוב, מחפש אחר
חשוד ורואה שועל תועה. אחרי היללה הכל שקט שוב, ובמשקפת לא
רואים כלום, כמה זמן זה יימשך הדבר אליו ייחל?

פתאום נשמע רחש, אחר כך יריה, הוא שומע צעקה, ואז קריאה:
"חובש, חובש...", הוא רואה את גדי המ"מ, מוטל על הרצפה, פצוע
ומדמם, הוא מכניס מחסנית דורך את הנשק וממתין בכוננות, נשמעים
כמה צרורות, ואז שקט, הרחש נעלם, שומע צעדים אבל לא יודע כמה
קרובים, בלילה הכל משתנה את זה הוא כבר יודע, מהפעם שעברה
שמחבלים תקפו. הוא נזכר בחברה, נזכר במשפחה, באחות הקטנה
שמשחקת בבובה, הוא חושב על החברה ביום שישי בבית, חושב שזה
נגמר ושהכל כבר נרגע.
פתאום עוד צרור... "רימון..." צועק מישהו בבהלה, "רימון...",
נשמע פיצוץ מהצד המזרחי, אבל איך הם הגיעו לשם כל כך מהר?,
המשפחה, החברים הכל נמחק עכשיו, כל מה שלמד עכשיו שולט עליו,
כורע ב-ח' כשהעיניים מציצות, סורק את השטח, לא רוצה אמא מלאה
דמעות, והנה הם באים, חמישה מפוזרים מולו, וכולם יורים, רעשי
הגיהנום עלו אל הקרקע, והשחור התמלא באור הלהבות, הוא חוטף
כדור בכתף וממשיך לירות, האדרנלין זורם, וזה לא מה שיעצור אותו
אבל הוא צריך ליסוג אחורה כי הם מתקרבים ללא רחם, הוא יורה
ובורח מחפה על החברים, חוטף כדור נוסף. הוא נוחת על הקרקע,
הפעם לחזה, רואה את המחבלים כמלאכים שחורים יורים ומרססים,
עוברים אותו, עכשיו הוא שוכב שם לבד מדמם, רעש הגהנום לא נפסק.
פתאום שקט הכל מעורפל חושב שזה מהעשן, החובש רץ עם תיק העזרה
ראשונה מנסה לעצור את הדימום, אבל הוא כבר על ערש-דווי, יותר
מדי דם נשפך, וכל החיים עוברים לו בראש: המשפחה, החברים,
החברה, הילדים שלא יהיו, הילד שהיה, הוא לא האמין שכך זה
ייגמר, בלילה שחור מוטל על שכבת בטון כשכתם הדם שלו מקיף אותו,
ודבר אחד נשאר לו בראש הדבר האחרון עליו חשב הדבר האחרון שאמר
לפני שהכל נגמר, לפני שהוא כבר לא יהיה מחר...

עכשיו מה שנשאר ממנו זה כתובית בחדשות, מודעת אבל על הכניסה
לבניין, ומצבה, ומה שנשאר לו בראש היה עוד חלום שלפני המוות...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דווקא יש משהו
מרגיע מאוד
במריטת שיערות
מהרגליים עם
פינצטה. הבעיה
שלמחרת אתה
מתעורר ויש לך
כל מיני נקודות
אדומות כאלה על
הרגליים.







אפרוח ורוד,
מורט עד היסוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/05 2:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כפיר עלום שם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה