הוא רצה אותה כבר מהרגע שהיא רק חייכה אליו. הוא האמין בה, הוא
ראה אותה שלו, הוא אהב אותה מייד. קראו לו עמרי והוא אף פעם לא
היה בקשר עם בחורה. הוא זיין פעם אחת וגם זה מוטל בספק.
קראו לה שני והיא הייתה מיסתורית. אף פעם אף אחד לא ידע מי היא
בדיוק ומה מסתובב לה בין המחשבות. היא הייתה מנוסה עם בנים
ושלטה על רוב הקשרים בחייה חוץ מאותם קשרים שכללו אשכרה רגשות.
שם היא הייתה הולכת לאיבוד.
זה היה יום אפור, אני חושבת שהייתה לה יומולדת. היא הייתה באמת
לבד והוא היה שם בשבילה.
הוא קנה לה מתנה, לקח אותה למסעדה מפוארת, הביא לה אהבה והיא
רק הייתה מחייכת ונראית מרוצה.
הם יצאו עוד כמה פעמים כשהיא הרגישה בודדה ואז היא שברה לו את
הלב... לא רק שהיא שברה אותו, היא מעכה את הרסיסים לאורך כמה
חודשים, כי הוא לא הפסיק לרצות אותה כבר מהרגע שהיא חייכה
אליו.

היא לא ידעה מיהו. חברה סיפרה עליו וגם אז היא עדיין לא הייתה
בטוחה בו. היא חשבה שיש לו חיוך מיוחד, זה כבר לא היה טוב.
הוא היה טיפוסי. הלך בתלם הגזע הגברי ועבר בכל הנקודות החשובות
בדרך ללהכאיב לה. היא לא ידעה שזה יקרה, היא הרגישה שיש פה
משהו חשוד אבל היא הסתקרנה. הוא חייך והיה מיוחד והיא נקרעה
לאלפי רגשות. היא חיפשה ביטחון והוא היה בסביבה, נתן לה לחשוב
שהיא מקבלת את מה שהיא רוצה.
היא רק רצתה עוד.
הוא פחד, הוא נלחץ, הוא ברח. אבל הוא היה חכם. הוא השאיר אחריו
שביל של פירורים שיוכל לחזור בדיוק לאותה נקודה שהוא ברח ממנה
כדי לברוח שוב. קראו לו ליאור והיא לא ידעה מיהו.


הם אף פעם לא נפגשו אף פעם לא דיברו והם שונים.
היא תמיד נשארה לבד והוא תמיד המשיך לחיות...