איפה הבעיה שלנו מתחילה?

כשאתה מפסיק לראות אדם כבעל רגשות ויצרים, אלא כמישהו ששייך
לקבוצה כלשהי
כשאתה לא מבדיל בין טוב לרע, אמת לשקר, מציאות לדמיון
כשאתה חושב שאתה יודע יותר טוב מאחרים, ולא מקדיש אפילו שניה
להקשיב
כשאתה שוכח לעצור רגע ביום ולחייך
כשאתה לא יודע להעריך את זה שאוהבים אותך
כשאתה לא יודע מה זה לאהוב
כשאתה לא זוכר את ההסטוריה, או מנסה להמציאה מחדש
כשאתה לא חושב על העתיד, כי אתה יודע שהוא "יסתדר איכשהו"
כשאתה לא יודע להגיד תודה, סליחה, בבקשה
כשאתה מאשים אחרים בצרות שלך, בטעויות שלך, בחוסר המזל הנקרה
בדרכך
כשאתה חושב ששלום זה ענין של הכרח, ולא ענין של רצון
כשאתה יושב מול מסך הטלויזיה ובוהה בו בלי הרבה להבין מה קורה,
וגם אם אתה כן מבין, אתה לא יכול לעשות עם זה כלום
כשאתה מרגיש שאתה לא יכול לעשות כלום, ושאולי בעצם אין תקווה
כשבאמת אין יותר תקווה
כשכל מי שסביבך לא מקרין לך תקווה, אהבה או חיבה הכי קטנה
שאפשר

כשאתה יושב ועושה לעצמך רשימה של כל הבעיות...