ב. שגיא / את ואין אחרת |
ההלך העושה דרכו בכיוון הרוח נידחת
עד הגיעו לאדמה המובטחת
אז זוקף הוא קומתו המפוארת.
בבואתו משתקפת באוקיינוס ירוק-העד
נוף ינקותו, תמונת אושרו המחודש
גבעות תמירות הזולגות חלב ודבש
אליהן ערג ימים כלילות, בדד.
רוחץ בשרו במי המעיין הנסתר
נקיק-אלוהים, טהור וצח
רגש גדול ממלא את כולו, והנה כך
פורצת הלבה מבינות השקט, מעגל נסגר.
הו, ארץ מוכרת
ההלך השב כורע בפנייך שוב פעם
יודע עכשיו כי בעולם אין כל טעם
רק את, ואין אחרת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|