אוף נמאס לי כבר,נמאס לכתוב ככה.
אותם נושאים,אותה כתיבה...
אבל ככה זה, הרופא אמר שזה יקח זמן, עד שיעבור.
אבל אני לא אשם, באמת שלא, זה קורה להרבה חבר'ה טובים.
זה יכול לקרות ברחוב, במסיבה,בקניון בארבע לפנות בוקר...
אוף מתי כבר יעבור ואני אוכל להרגיש שחרור?
לא שאני לא מרגיש עכשיו, אני מרגיש, אבל תמיד כשאני מנסה
להתחיל מחדש, להדבק במחלה חדשה, זה חוזר אליי...

טוב, אין ברירה,נחכה. אבל מה אם זה לא אמור לעבור?
יכול להיות?, להיות חולה לנצח?, לאאא... היום כבר לא מאמינים
בזה...
היום זה נדוש, אז אנשים כבר לא חולים באותה מחלה לכל החיים...
גם יש כל מיני אמצעים נגד, בטח, יש כל מיני ערוצים ואתרים
באינטרנט.
איך יודעים גם מתי זה עובר?
מה, הרופא מתקשר ואומר-זהו, הלב שלכם שייך כבר לכם?!

ואולי זה כמו המחלות האלה... נו אלה, אלה שנשארות ולא משפיעות
בחיים.
מן מחלה מתה כזאת, שלא תתפרץ יותר. ובכלל, מי אמר שצריך
להחלים?!