כאשר אני חושבת על האיש
אשר לו אומר כל לילה: "אתה אהובי",
אני חושבת על איש חסון בלבו
אשר בטוח באהבתי ללא פחד
שבהיותי בת זוגתו-
לעולם לא אבגוד בו,
שישמח לראותני זוהרת ויפה
אשר אחרים מרעיפים עליה מחמאה,
והוא יוותר איתן באמונתו
שאין אישה קלילת דעת, זוגתו.

רוצה את האיש כי יאמין,
שבאהבה אין צורך בייסורים,
כי אהבה היא מתנת אלוהים
ועמה אפשר להמריא לשחקים
כמו מלאכים,
כמו ציפורים.
רוצה אותו שיבין ברוב חוכמתו
שאהבה היא לאוהבי השלום
הממתינים בשלווה וסובלנות
גם כאשר הדרך קשה ולעיתים חסרת בהירות,
אני רוצה שכאשר אומר לו: "לילה טוב, אהובי"
הוא ישיב לי: "אוהב אותך כפליים, יקירתי".
רוצה אתו להיות יכולה לנשק בכל רגע
את הזמן שחלף בזה הרגע
ולצפות כל שעה
לשעה הבאה...

19/04/05



גירסא אחרת
-----------------

רוצה את לבו המחזק לבי,
מאיר חושך הפחד השוכן בקירבי,
מנער אבק יסורים ומכאובים,
ונהיה כמו מלאכים מרחפים
אל קשת אור בין עננים.

רוצה אותו בשפת האהבה
רוקם אושר ושלום בדממה.
באורח רוח וסבלנות ענפה,
גם אם הדרך ארוכה וקשה.

וכשאומר: לילה טוב אהובי
ישיב לי בחום לבבי:
"אוהב אותך כפליים, פרח -
בכל מקום, בכל שעה, בכל רגע,
שמור עליי מרוח רעה, חץ ופגע,
כי את לבי - רק את אהבתך יודע.

19/04/05