תקוות בניסיון נמוגות,
בתבוסת האמון.
מאבק עקרונתיי חסר פשרות,
בחששות הצצות כפיטריות.

התערבות התבונה
בין מפל רגשות לתקוות,
מצווה עלי להמשיך ולהאמין
באמונה שלמה לחלום ולקוות.

מגדל אהבה נבנה
בתמימות מתוקה,
כטוהר כחול השמים.
עתה הגיע עת זוהר העיניים
לראות מעבר למילים,
להבין עומק משמעות הדברים,
לצאת לחירות בנפשי המייחלת
להתפקח מעיורון הדרך.

מפללת לאושר ואהבה
כי אני רק בן-אדם
שילמתי בכאב האכזבה,
לא עוד, היה לי די.

© 20/4/05