בבית קטן, בעיר די קטנה, במדינה די קטנה, ביבשת די קטנה, בעולם
די קטן, הייתה ילדה עם אף כתום. קראו לה חבצלת אבל לאף אחד זה
לא היה ממש אכפת כי כולם קראו לה "הילדה עם האף הכתום". כשהיא
הייתה קטנה הילדים בגן לפעמים היו קוראים לה "גזר גמדי" כי היא
הייתה נורא נמוכה. היא שנאה את את הכינויים האלה אבל היא אף
פעם לא בכתה כי היא פחדה שהילדים יקראו לה בכיינית.

הילדה עם האף הכתום הייתה נורא מסכנה. מגיל קטן אמא שלה הכריחה
אותה לאכול סלרי כי היא שמעה שסלרי מנקה את הגוף והיא קיוותה
שאולי הוא גם ינקה את האף הכתום של חבצלת אבל זה לא עזר, זה רק
גרם לילדה עם האף הכתום להיות נורא רזה כי סלרי זה מינוס
קלוריות.
גם האבא של הילדה עם האף הכתום לא היה שיא השלמות, הוא תמיד
תפס את המחשב להמון זמן וכשהחברים של הילדה עם האף הכתום היו
כותבים לה במסנג'ר הוא היה סוגר את חלון השיחה ולא אומר לה
שכתבו לה כי הוא לא רצה שיהיו לה חברים, מכיוון שתמיד כשהיא
הייתה יוצאת בשישי בלילה היא הייתה חוזרת עם ריח של כלניות
ואבוקדו והוא שנא צומח.

יום אחד הילדה עם האף הכתום יצאה לקנות גבינה כי כל הגבינה
שהייתה להם בבית התקלקלה לגמרי והחמיצה, והכלב של הילדה עם האף
הכתום, "שחורי", לא הפסיק לנבוח כי הריח שיגע אותו.
היא נכנסה למכולת השכונתית העונה לשם: "המסבוחה של רבקה",
(הילדה עם האף הכתום אף פעם לא הבינה למה קוראים למכולת ככה,
כי מה זה לעזאזל מסבוחה? ומי זאת בכלל רבקה?), ופנתה לכיוון
מוצרי החלב. היא שלחה את היד לגבינה האחרונה שנשארה במקרר
וכאשר פנתה ללכת לקופה הבחינה לפתע באיש עם אוזניים ירוקות
עומד ליד מדף המשקאות החריפים. ליבה של הילדה עם האף הכתום
לפתע התחיל לפעום במהירות.
"גם אוזניים ירוקות" חשבה בליבה "וגם משקאות חריפים! הוא האיש
שלי".
היא שיכנעה את עצמה לאזור אומץ ולגשת אליו.
היא החלה לפסוע בין מדפי הממתקים, ולא שכחה להגניב לכיסה מנטוס
תפוח בעוד שהיא מזמזמת לעצמה שירי בריטני ספירס כדי לחזק את
ביטחונה העצמי.
היא הגיעה אל האיש עם האוזניים הירוקות שבאותו הרגע התלבט אם
לקנות וויסקי או אייריש קרים. האיש הרים את ראשו והביט על
הילדה עם האף הכתום בחיוך,
"אפשר לעזור לך?" שאל בקולו השרמנטי.
הילדה עם האף הכתום נתקפה בחרדה והאף הכתום שלה החל להחליף
צבעים,
"אה... אה..." גימגמה הילדה עם האף הכתום "ר...ר...ראיתי
ש...ש... שאתה מתלבט בין וויסקי לאייריש קרים!" פלטה
בפתאומיות.
"לך על הוויסקי, האייריש קרים הזה גרוע" אמרה הילדה עם האף
הכתום תוך כדי שלחייה החלו להידמות לשתי עגבניות שרי.
"אהה, תודה. "אמר האיש בעל האוזניים הירוקות", אני בכל זאת אקח
את האייריש קרים, אני אומנם שונא אותו, אבל חברה שלי אוהבת...
מה לא עושים בשביל בחורות", חייך בהתנצלות.
עיניה של הילדה עם האף הכתום החלו להתמלא דמעות.
"הכל בסדר?" שאל האיש, "כן...כן... פשוט נכנס לי קצת גז מדמיע
לעין", מילמלה וברחה לקופה.
היא שילמה במהירות וזרקה לפח שבכניסה את המנטוס תפוח שהיה לה
בכיס, זורקת איתו את כל המחשבות על מה שהיה יכול להיות ביניהם.
הילדה עם האף הכתום יצאה בעצב מהחנות, לא לפני שהגניבה בו מבט
אחרון בידיעה שלעולם לא תראה אותו שוב.

הילדה עם האף הכתום לא ידעה... היא לא ידעה שאין לו חברה. היא
לא ידעה שהוא רצה אותה כל כך, שם עליה עין מהרגע בו נכנס
לחנות, ואפילו התכוון להזמין אותה למשקה... אבל אז, כשראה אותה
ניגשת אליו, מזמזמת לעצמה בריטני ספירס, הוא ידע שזה לעולם לא
יוכל להסתדר בינו לבין הילדה עם האף הכתום כי הוא תמיד העריץ
את כריסטינה אגילרה.

מוקדש לאנדי, שהסיפור נכתב לתוך המכתב טיסה שלו לפולין