אני יושב וכותב על החיים.
קצת מצחיק לכתוב על החיים, ועוד באמצע שיעור שהוסב למן שעתיים
של צפייה בסרט.
למה אני כותב?
כי גם ככה לא ראיתי חצי ממנו, אז לראות את ההמשך יהיה סתם קשה.
אני נהנה לכתוב. במיוחד לעצמי. יושבים פה לידי ילדים. מעניין
מה יקרה כשהם יראו שאני כותב.
די מצחיק. כמה כבר כתבתי? מספר שורות מסכנות? וכבר כואבת לי
היד. בדרך-כלל כשאני כותב הרבה בשיעורים לא כואב לי, אבל המוח
מלא בדברים להגיד. דברים לכתוב. הדברים לא מפסיקים לזרום,
ומשום מה בכל זאת אני לא יודע איך אני אקשר את הדברים לנושא
שאני רוצה להתייחס אליו.

החיים.
החיים שלי.
החיים המסובכים שלי.

איך בכלל הגעתי למצב, שאני לא יודע מה אני רוצה לעשות בחיים
שלי? איך זה שאני לא יודע בשביל מה אני חי? איך כל דבר שיש לי
עכשיו בחיים נראה פשוט חסר משמעות?
כאילו זה לא ישנה, אם כן אשאר בדברים שאני עושה, או לא אשאר.
למי זה יפריע?
זה בכלל יפריע לי?
למה אני קם כל בוקר בתחושה מגעילה, שאני מקשר לחלק מסויים שבי,
חלק שעושה דברים שאני בכלל לא רוצה לעשות. דברים שבחיים לא
אדבר עליהם - עם אף אחד. אולי, עם איזה פסיכולוג שיהיה לי עוד
כמה שנים, וזה גם בספק, אם אני אעבור את השנה בחיים.
או שאני אמות אולי בפיגוע?
או שאני אתאבד?
נכון, יש המון דרכים "רגילות" למות. תאונת דרכים, רצח, פיגוע,
You name it.
אבל להתאבד?
זה דורש קצת מאמץ... ואני בכלל לא בטוח שאני מסוגל להתאבד,
למרות שאני בשלב בחיים שלי שיותר מתמיד, אני לא מבין בשביל מה
צריך לחיות. אין שום דבר טוב לקום בשבילו - כלום.
מעניין מאוד מה יגידו אנשים שיקראו את זה... בטח יגידו איזה
"מכתב" בלי תוכן, בלי קשר ומשמעות...
אבל תדעו שהמכתב הזה, זה פעם ראשונה שאני מתיישב וכותב מה
שעובר עליי בכל התקופה האחרונה. אני מזבל לכל החברים שלי כמה
שרע לי בחיים, ואף אחד מהם לא מבין. הם אומרים שיש לי כל מה
שאני רוצה. כל מה שרק עושה טוב בחיים, לא קרה לי שום רע,
וכו'.
אז איך זה שכזה רע לי? איך זה שאני חי בלי שום משמעות?
מעביר את השנים הכי טובות שיהיו לי בחיים, בצורה מגעילה. אולי
זה עבר גם לכם פעם בראש? אולי גם אתם חשבתם?
אני מחפש את האנשים האלו בכל מקום. ואני קורא לעזרה.
מחפש אותה. אני צריך אותה, אבל אף אחד לא רואה.
אף אחד לא שומע. אף אחד לא מבין...

ואני?
אני פשוט לא מוצא.
לא אותה,
לא את עצמי.
כלום.
שחור מול העייניים.
וזהו.
לא, שום לבן.
שום אור שבקצה המנהרה.
רק סימן שאלה אחד גדול בתוך חלל שחור ענק.
אי הבנה גדולה.
נכשל במבחן.
אפס מאופס.
מסתובב במדבר, שאין לו סוף.
ומחפש תשובה. לשאלות שלי. למהות שלי. למה אני? למי שאני?
מאיפה באתי ולאן פניי מועדות?
אם יש מישהו שידע לענות לי על התשובה, אני אראה בו כנביא,
משיח.
אני, לא רואה את התשובה. את נקודת התפנית באה בקרוב.
אני צריך עזרה. אני צריך שמישהו יעזור לי.
ואני לא מוצא. לא רואה. לא מוצא.

אני...