הלני

היא התבוננה מן החלון אל הרחוב.היא התבוננה בו יוצא מביתו,נכנס
אל רכבו ונוסע.הוא לעולם לא יבחין בי,לעולם,חשבה לעצמה.היא
הסיטה מבטה והתבוננה מסביב על דירתה,צריך לנקות פה חשבה. ניסתה
להיזכר מתי בפעם האחרונה ניקתה ולא הצליחה,בכיור הייתה אסופה
של כוסות מלוכלכות שנחו להם שמה כבר יותר משבוע,צחנה שררה בתוך
הבית.היא גם לא פתחה את החלונות כבר כמה ימים, פחדה לפתוח
אותם,היא פחדה שמישהו יבחין בה,שהוא יבחין בה מביטה בו מן
החלון.היא חיה לבדה בדירה הזו כבר כמה שנים, מאז שהוריה
נפטרו.היא כמעט ולא יצאה מן הבית, פחדה לצאת,פחדה שאנשים
יבחינו בה ובשוני שלה, פחדה מאנשים שמתבוננים כאילו אל תוכה,
שיראו את מחשבותיה, פחדה שינסו לפנות אליה,שינסו לדבר איתה.היה
לה מראה עכברי משהו,היא הייתה נמוכת קומה,עם פנים קטנות ובעלות
תווים חדים וקול צפצפני,כמו ציוצם של העכברים המסתתרים
במחילותיהם בתוך הבתים.
הוילונות הכבדים בחלונות היו מוסטים גם הם רוב הזמן.היא הציצה
דרכם פעמים ביום,בבוקר ובערב,רק בכדי להתבונן בו יוצא מן הבית
בבוקר וחוזר אליו בערב.מחכה שישוב בכל יום כשעה לפני השעה
שידעה שהוא חוזר,רק בכדי שלא תפספס אותו.במהלך היום היא ציפתה
לשעת החזרה בצימאון,כאילו הייתה כלב שקשור במלונה וממתין
שיזרקו לו חתיכת שארית בשר מארוחה שנאכלה בבית.
הלני ידעה שהיא שונה,היא זכרה את צחוקם של הילדים מבית הספר,את
מבטם המלגלג,את הלחשושים מאחורי גבה.הזיכרונות הכואבים היו
חדים במוחה,צרובים.צרובים בתוך שאר הזיכרונות של קולות אחרים.
החתולה יללה,היא הייתה רעבה,התמרחה על הלני בכדי שתבחין בה
וברעבונה.הלני הבחינה בה, ניגשה אל הארון וחיפשה את קופסאות
האוכל שלה.היא הבחינה שלא נותרו עוד,מלבד אחת. החליטה שהיום
היא תצא מן הבית,וגם תנקה אותו.היא פתחה את הקופסא והחתולה
קפצה אל הדלפק ודחפה את ראשה ברעבתנות האופיינית לחיה הנאספת
מן הרחוב.הלני הוציאה את האוכל ושמה אותו בתוך הצלחת של
החתולה. הביטה בה בזמן שאכלה במשך דקה,היא נמלכה בדעתה שהיום
תטפל במה שצריך לטפל.פנתה לעבר המקלחת,גם שם היה מלוכלך
ומסריח.האסלה הייתה כבר צהובה,האמבטיה הייתה מלאה בשערות ועל
הרצפה היו מפוזרים בערבוביה בגדים ומגבות שהיו רטובות כשזרקה
אותן על הרצפה ועכשיו הסריחו.היא אספה את הבגדים והמגבות ודחפה
אותם אל מכונת הכביסה. שמה כפפות על ידיה והחלה להוציא את
חומרי הניקיון ולקרצף את הלכלוך הקשה שהצטבר בכל מקום.לאחר מכן
עברה אל המטבח,הסלון וחדר השינה.משסיימה את הכול והביטה
מסביב,הבחינה שיש לנקות גם את החלונות,אך את זה היא לא העיזה
לעשות.היא השאירה אותם כך, החליטה שאת זה תעשה מחר,מה שתמיד
אמרה לעצמה ולא עשתה.החלונות שכבר לא נוקו מאז שאמה נפטרה,היו
מטונפים,מלאים באבק ובוץ,אך היא לא יכלה לנקותם מהפחד שאחד מן
השכנים,או הילדים שהציקו לה תמיד,או אפילו הוא, יבחינו בה.
נכנסה אל המקלחת וחפפה את שערה,שכבר כמה שבועות לא נוקה,לאחר
שסיימה הביטה במראה והסתרקה ונראה לה לרגע שהוא מבריק ויפה,היה
לה שיער ארוך מאד,מאחר ולא נגזר כבר זמן רב,כשאמה הייתה בחיים
היא הייתה מספרת אותה,אך מאז שחלתה לא יכלה עוד וכך הלני
השאירה אותו. כמובן שחשבה שהשיער שלה מגעיל,אך לא כך.שיערה היה
שחור בצבע עורב חלק ומבריק,כשהלני טרחה לחפוף אותו.
התלבשה ויצאה מן הבית,בחשדנות האופיינית לה, פתחה את הדלת
והקשיבה לשקט,ואז יצאה אותה וירדה במורד המדרגות בשקט,צמודה אל
הקיר הקר. הציצה מן הכניסה החוצה,ואז יצאה בצעדים חלשים אל
הרחוב. פנתה ימינה אל הרחוב שמוביל אל השוק.היא שנאה ללכת
לשוק,להמולה,למוכרים הגסים שצעקו את מרכולתם.אבל היא ידעה שהיא
חייבת ללכת,כל המצרכים בבית אזלו,וגם האוכל של החתולה. קנתה מה
שהייתה צריכה במהירות,היא פחדה לפספס את חזרתו הביתה. משסיימה
את הקניות האיצה את הליכתה לקראת הבית, בכדי לא לחזור בשעה
שידעה שיש תנועה בכניסת הבית,בכדי לא לפגוש בשכנה המבוגרת
מלמטה שתמיד ניסתה לדבר איתה. משהגיעה לכניסה,הציצה פנימה
והקשיבה לשקט מיהרה במעלה המדרגות לקומה השלישית. הניחה את
המצרכים במקומם,הכינה לעצמה קפה,הציתה סיגריה ונפנתה אל העיתון
שקנתה. דפדפה בכותרות השונות,עד שעיניה הבחינו במודעה שהופיעה
בעיתון.מכשף,מחזיר אהבות,מקרב לבבות. בהתה במודעה לכמה שניות
וחשבה לעצמה שאולי תתקשר אליו,אבל אז ביטלה את זה מפני שלא
רצתה שישאל אותה שאלות.היא הבחינה בשעה. קמה מהכיסא בבהלה, לא
שמה לב לשעה,בעוד חצי שעה הוא יחזור. נפנתה אל החלון,עמעמה את
האורות לפני,הסיטה קמעה את הווילון והביטה אל החוץ.היא המתינה
לו בסבלנות, כבר ידעה לזהות את רעש המנוע של מכוניתו משאר
המכוניות והרעשים ברחוב הקשיבה בריכוז אין קץ לרחוב, שמעה את
המכונית מתקרבת, מבחינה בו יוצא אל כיוון ביתו. מבטה היה מלא
ערגה בוחנת את  פניו,יודעת לזהות במצבי רוחו. ראתה שהוא עייף
מאד.הוא נכנס אל כניסת ביתו,והיא המשיכה והביטה אל הרחוב עוד
מספר דקות.היא החליטה להתקשר למכשף.
לקחה מונית לכתובת שנתן לה ביפו.המונית עצרה ליד בניין ישן
ואפור. עלתה לקומה השנייה וצלצלה בפעמון,פתחה לה את הדלת אישה
מוזרת מראה ושאלה לרצונה,הלני אמרה בביישנות ובשקט שקבעה פגישה
עם יעקב המכשף בטלפון.האישה הכניסה אותה.בהתחלה היה לה קשה
להתרגל לחושך,אך אט אט עיניה קלטו את הפרטים בחשיכה,התרגלו אל
העלטה הלא מוחלטת,דלקו שם נרות רבים והיה שם ריח מוזר,ריח
שמעולם לא פגשה בו.האישה אמרה לה להמתין,והצביעה לעבר מקום
מסוים,הלני הביטה לעבר המקום לכמה שניות עד שקלטה שיש שם
כורסא. התיישבה ושמחה שהאישה לא ניסתה לפתח עימה שיחה,שלא שאלה
שאלות.האישה הופיעה שוב והנחתה אותה להיכנס לחדר מסוים שהלני
לא הבחינה בדלתו לפני.היא נכנסה פנימה והאישה סגרה את הדלת
אחריה.הלני הייתה מבועתת ואז שמעה קול של גבר,קול עמוק
מלטף,איטי.הוא קרא בשמה של הלני ושאל לרצונה.לפתע נדלק הבזק של
אור,גפרור,והוא הדליק נר גדול שעמד על שולחנו.הלני ראתה גבר
שישוב ליד שולחן קטן,אף על פי שישב אפשר היה להבחין כי הוא גבר
גבוה וגדול.זקן שחור עיטר את פניו ועיניו נראו חודרניות יותר
בגלל אור הנר.הוא הביט בה,אך משום מה הלני לא פחדה ממנו,
התיישבה בכסא למולו וסיפרה לו שברצונה לחדור לתוך מישהו.הוא
העלה חיוך על פניו,הוא היה רגיל לנשים נואשות עם בקשות מוזרות
שמגיעות לדירתו,הוא לא היה מופתע מבקשתה. קם מכיסאו ולקח עימו
את הנר הגדול,פונה לעבר פינת החדר שהייתה בה ארונית עם מלא
צנצנות,צנצנות של זכוכית שקופה שנראו כאילו יש בהם כל מיני
אבקות.הוא רקח שיקוי כל שהוא מכמה צנצנות ושם את הכול בשקית.
חזר אל השולחן והניח את השקית לפני הלני,נתן לה דף ועט ואמר
שעליה למלא אחר הוראותיו במלואם,מפני שאם לא התוצאות יהיו הרות
אסון. הסביר לה באיטיות מה לעשות עם האבקה לכשתגיע לביתה.הלני
רשמה את הכול בדף שנתן לה. את הדף והשקית הכניסה לתיקה והוציאה
שתי שטרות של מאה שקלים והניחה אותם על השולחן. קמה מכיסאה
ופנתה אל הדלת,לפני שיצאה שמעה שוב את קולו שהזהיר אותה לא
לטעות בהכנת האבקה. הביטה בו שוב ויצאה מהדלת ופנתה לעבר
היציאה,שומעת את האישה מדברת בטלפון,כנראה,אך לא ידעה לקבוע
איפה היא נמצאת,היא יצאה מן המקום והחלה לפסוע לעבר תחנת
האוטובוס.
משהגיעה לביתה מיד החלה במלאכת ההכנה.מניחה סיר גדול מלא במים
והמתינה שירתחו ממלא לאחר הוראותיו של המכשף.לאחר מכן נפנתה אל
החלון להמתין לו מביטה בפניו מתחת לאור פנסי הרחוב בעצב,לא
בטוחה במעשיה.לקראת חצות סיימה את הכנת השיקוי,נרגשת כל כך שלא
צלחה להירדם,נשארת ערה עד אור הבוקר שהפציע.שופכה את השיקוי
לבקבוק קטן ויצאה את הבית בחשדנות האופיינית לה.המתינה באחוריו
של הבניין ליציאתו.משיצא מיהרה לכיוונו,פותחת את הבקבוק בעודה
הולכת,עשתה את עצמה נתקלת בו ושפכה את תכולת הבקבוק.
סליחה,אני מתנצלת,מלמלה בפנים מופנות למטה.זה בסדר,ענה,לא נגרם
מאומה.הלני מיהרה להתרחק משם בדפיקות לב הולכות וגוברות בטוחה
שהוא שומע אותן ומנחש את מעשייה.הוא הוסיף להביט בה מתרחקת
לכמה שניות ונכנס לרכבו בחוסר ידיעה על מה שהתרחש.