הרי הוא עשוי מברזל
מסביבו כולם חלשים
יום ולילה הם טוענים
שעל רגליהם בקושי עומדים
ותוהה הוא לעטים אם זה אין
להם מה להגיד או פשוט אמת מפיהם דוברת
ובידי עבודה נחושה והקושי שלא מסתיים
נשתו מיצים מעורבבים בדמם ועל כך הם בוכים
ואני, מה אגיד ואטען, הרי עשוי אני מברזל
אם אמשול אז אגיד חברי, שאותי מנחם הדבר
כי הרי לא אני האדם
היחיד שסובל בעולם
ואולי בעולם נשארו עוד רבים מאנשי הברזל.
מימי נעורי לא אשכח איך בכיתי תמיד לעבוד
מדומה לגוש הברזל, אך לא ברזל אדם הריני
את דימיון נסתר זה, תמצאו אם תרצה בחשכה
הברזל, דומם לשם ההדגמה נשווה אותו לדלת
דלת ברזל במקום קבוע, בית מלא אנשים
יום וליל הם יוצאים וחוזרים
והיא, דלת ברזל מילה רעה לא תגיד
ההפך הוא הנכון, שמחה גדולה זה בשבילה
לראות שלא הגיע עוד זמנה להצטרך לכלים שתשמישם מידיהם נלקח
אם לא היא, העבודה, הרי כבר מזמן עמדה לה חלודה שם, רחוק
בפינה
אולי אפילו היה מגיע תומה אילו בעלי הבית היו עוזבים והיא
הייתה נהית נטושה וחלודה
נו באמת, איך דלת ברזל אפשר להשוות לאדם?
לא רגש לה ולא מודעות לקורה מסביבה
במילא אדם, כן, אדם זה מקרה לגמרי אחר
יש כאלו שמדמים את עצמם לשחקני הבמה
עושים את הטוב לנפשם, חוסכים ורוכשים להם
מיליונים של מסיכות
וכך חיים את חייהם בפסטיבל אחד שלם.
ולמה לא, נחזור להתחלה
אנשי ברזל ולא נשכח גם את אנשי המסיכות למניהם
לא יודעת אבל פעם מישהו סיפרוני שהיה עודף בתקציב הממשלה
ובלא מודע לא ידוע להחליט מה איתו לעשות ובתקציב מה לבצע
סטאטיסטיקה, זה מה שנעשה אמרו, בעזרת ההסתברות כמובן
בחרו איזה ישוב מוקף כולו בכפרים
ראו מספר תושבים קטן בכפר ולאלתר נדהמו, איפה כל שאר התושבים
שאלו וענו להם שאלו הם היו אנשי ברזל, ביום מן הימים קמו
ונעלמו פשוט.
אכן, אותם המוצקים, אך את חוקי הפיזיקה וטבע גם הם הצדיקים
לשבור לא הצליחו
וכמו שתמיד טענו אנשים החכמה גם הברזל, לא רק, המוצק בפרט
נשבר, נסדק ואם לא נעזר
באחרים הינו נסדק.
חשבו לרגע מבקרי הכפר, לא התאפקו ושאלוהם, אם כך אז מי אתם
אדונים
אנו, איזו שאלה אנשי הבמה,האלו שהלכו קרוא לנו גם עצלנים, מן
דור מדיש כזה, הרי אתם יודעים.
נזכיר לכם את ימי חייהם, כל בוקר כמו כולם לעבודה נאלצנו ללכת
בכינו להם עד שכבר לא יכלו לשמוע את הבכי המאולתר על כך שלא
חשים אנו בטוב
והם, שתקו ולפעמים נפל כמו אבן על ראשנו מבט עייני הנץ החד, חד
כמו אתה סכין ברזל
מבט עייף, כועס ודי עצוב למען האמת
ובו מן השתקפות צינית וגם זלזול
כל פעם טענו הם שאת החיים האמיתיים עוד נספיק לחוות
וזה מה שבעצם אותנו ישנה, אך חיים אנו כבר בתקופת זהב
את החיים כבר די חווינו והתמונה עדיין מתעכבת בדרכה.
בלילה אנו גם בוכים אבל הפעם לא עלינו, זה באמת כבר השתנה כי
לא נמצא עוד אוזן קשובה לבכי
כל מי שנשאר, הוא עצמו מחפש כזאת
בוגרים נהינו, בוכים על הברזל ונזכרים במבטם הכעוס, על החיים
הרי כבר התמורה אותנו הספיקה לשנות
והם, לצערם הרב לא ישקיפו יותר מבט מאושר. |
