יעל:
עכשיו אני באמת מתוחה.
איתמר:
ועד עכשיו?
יעל:
עד עכשיו זה היה... אנ'לא יודעת... לא הבנתי בדיוק לאן אתה
הולך. קצת ארוך למונולוג פתיחה! ו... יותר מידי הגיגים...
קול:
יעל, תתני לו לסיים!
יעל:
סליחה (קצת מתרעמת על שמפריעים לה להפריע), תסיים!
איתמר:
(מסתובב בחדר, מעט עצבני) או.קי. קצת חבל שהפרעת לי דווקא כאן,
אתה בונה ובונה את המתח, אבל בסדר, אני אמשיך. אז... (נזכר
במקום שבו הפסיק) הם מתנשקים... אה... עושים אהבה... (מתרגז
שוב) באמת קשה לחזור בדברים כאלה לנקודה שבה הפסקת, הם מתנשקים
עושים אהבה, מתנשקים עושים אהבה...
יעל:
(רואה שקשה לו, קמה אליו ונותנת לו נשיקה קטנה על הלחי ואומרת
בקול רך ומפייס) אני באמת מצטערת, תמשיך...
איתמר:
או.קי. (מפוייס, נח לרגע) אז בזמן שהם עושים אהבה, עוברות לו
כל מיני מחשבות בראש, בעיקר שהוא לא מבין מאיפה בדיוק זה בא
לו, אבל בגלל שהבחורה כל כך מדהימה והבוקר נעשה ללילה ואולי
הוא לא צריך לשבת על המחשב ולחשוף את עצמו לכל העולם, אלא
פתאום התהליכים התקצרו להם ואהבתו האמיתית והיחידה נכנסה לחייו
פשוט סתם ככה... הוא משתף כמובן פעולה באופן מלא וזורם עם
הסיטואציה, ושוקע בבחורה יותר ויותר...
יעל:
בבקשה! לאישה זה לא היה קורה!
קול:
יעל!
איתמר:
(פונה אל עבר הקול) זה בסדר אני מתעלם וממשיך, בשבילי יש כאן
כאילו קהל! (פונה אל עבר הקהל)
יעל:
אני עוד פעם מצטערת מותק, הסיפור שלך הוא פשוט... מעורר
מחשבה... זה לא רע! זה פשוט גורם לי להגיב!
איתמר:
בכל אופן, הם ככה, מתעלסים במשך רבע שעה
עשרים דקות ופתאום (עוצר לרגע להגברת הדרמטיות),
דפיקה בדלת. וזאת בדיוק אותה סוג של דפיקה ששמע קודם לכן,
רכה, עדינה, שקטה, כמעט בקושי נשמעת דרך צלילי המוסיקה של
קולטריין, אבל נשמעת... ולמרות שהבוקר הזה הזוי לחלוטין, דפיקה
בדלת בשלב הזה, זה הדבר האחרון שהוא מצפה לו, והוא מופתע, אבל
היא גם עוצרת ומחייכת אליו. הוא קם, עוטף את עצמו במשהו, ניגש
אל הדלת ופותח, מוכן לכל מה שיהיה, ומעבר לדלת הוא רואה בחורה.
קטנה. רזה. יפה. יפה מאוד! עכשיו, הבית חשוך, מלא צלילים של
מוסיקה, ומחכה לו בחורה בסלון, ואותו סיפור חוזר על עצמו שוב
פעם... הבחורה החדשה, זאת שעכשיו בדלת, מחייכת אליו חיוך
מסתורי ומתוק ופשוט נכנסת. הוא לא אומר שום דבר והולך אחריה,
רואה שהבחורה הראשונה, אומרת שלום לזאת שנכנסה עכשיו... ואז
כמו סכין שחותך בבשר של פרה, הוא שומע צלצול של פלאפון והוא
רואה על הצג את המספר של שי, נופל לו האסימון והוא מבין: יש לי
היום יומולדת, זאת מתנה! הוא לוחץ על סנד, שומע את הקול של שי:
"יא מנייייאק" , לוחץ על אנד, ועובר לו דבר אחד בראש. הוא ניגש
למטבח, לוקח משם סכין, אמיתית, גדולה כזאת של בשר, חוזר איתה
לסלון, עומד ערום מול שתי בחורות יפיפיות וערומות ושומע את
עצמו אומר באיטלקית:
Oggi state per morire, Mi avete ruvinate la vita, Adesso
sto per eliminarvi!""
שזה "אתן היום הולכות למות, אתן הרסתן לי את החיים, עכשיו אני
הולך לחסל אתכן!"
יעל:
תגיד, הוא אמר אתן (מדגישה את ה נון הסופית) היום הולכות למות?
והוא אמר, אתן הרסתן (שוב מדגישה את הנון הסופית , חונקת
לכאורה צחוק כבוש) לי את החיים? חתיכת עברית יפה יש לאיטלקי
שלך...
קול:
נכון, הוא אמר "אתן" יעל, ואת מעדיפה...
יעל:
אני מעדיפה... שיכתוב כמו שמדברים. שילך עם הכיוון
הדוגרי-ריאליסטי שלו, עד הסוף! שיגיד נראה (מבטאת כמו NIRAA )
ושיגיד פלפל ממולא (מבטאת MEMULE ) ושיגיד סוסים ולא סווסים!
אתה מבין שהבן אדם הזה ניסה פעם בארוחת ערב אצל אחי לשכנע את
כולנו שאומרים סווסים ולא סוסים? והסביר שזה כמו שאומרים
שווקים ולא שוקים ודוודים ולא דודים... מי בכלל אומר לעזאזל
דוודים, או דודים? מי בכלל יש לו יותר מדוד אחד... וגם פעם
שכהוא מצא...
קול:
(קוטע אותה, מעט נוזף ) ולך יש גם סיפור יעל? לך יש?
בחורה שנייה: (בכעס עצור) יש לה גם סיפור. לה יש!
(השחקנית שמשחקת את בחורה שנייה יושבת מתחילת
ההצגה בתוך הקהל במיקום די מרוחק מהבמה וכרגע רק נשמעת, ללא כל
תאורה)
יעל:
(מופתעת מאוד) קול?... אתה לא לבד? יש עוד קול? (פאוזה) אתה
אישה קול?
איתמר:
(בשקט, לעצמו) אני מכיר את הקול הזה!
יעל:
(שמעה את איתמר בחצי אוזן) זה אתה? (פונה
לחלל) איפה הקול? למה הוא לא עונה לי הקול? (פונה שוב לאיתמר)
אתה! אתה דיברת עכשיו בקול אישה? אתה כל כך כועס מותק? הרי
הסכמנו מלכתחילה מותק...
איתמר:
(נכנס על המשפט שלה ומחקה אותה)
"מלכתחילה", מותק זה לא ממש עברית דוגרי פר אקסלנס ריאליסטי...
ומותק, מהתחלה (מדגיש את התיקון שלו), כלומר לפני שלושה
חודשים, כשהחלטנו על זה, אז מותק שלי מותק היית מותק שלי, וכן
מאז, אני גם מדבר לפעמים בקול אישה... (מקנטר בעליל) בקול אישה
מתוק ומפתה...(את המשפט האחרון אומר באנפוף נשי) אבל עכשיו.
מותק, (חוזר להיות תקיף) זה לא אני. אם שמעת אישה, אז אולי יש
כאן אישה... אולי זה באמת הקול. אולי הוא אישה. אולי יש לו
צדדים נשיים, ואולי הקול חולם להיות אישה... חושב באמונה
שלמה שהצדדים הנשיים שבו קיימים, כן! קיימים בד בבד עם הטבע
המולד שלו, מצטרפים ומאדירים את גבריותו... קובעים את זהותו.
הוא נשי, רחמן, אינטואיטיבי במידה יתירה, וגם, כקול, כקול, הוא
נוטה להפגין זאת בקולו... (במהלך דבריו פנה מיעל אל עבר הקהל
וכעת הוא נשאר מביט אל הקהל שלו. ללא תזוזה)
יעל:
(מגיבה לדבריו רק במבט של שאט נפש ופונה
אל עבר הקול) קול, הטקסטים שלו ארוכים. ארוכים מדי. זה בולט
מדי, בעיקר כשזה ממשיך באותה תמונה עם המונולוג העצוב הזה.
קול! אתה שומע?
קול:
סליחה חזרתי. יצאתי לרגע. למקרר. להביא
דיאט קולה. חייב. מכור. סיגריות ודיאט קולה. (לוקח אויר
לשנייה) ולך כמובן! אני כל כך שמח שהכרנו...
יעל:
זאת לא ממש הכרות קול. אני כותבת
מונולוגים, דיאלוגים, טריאלוגים ורבלוגים ואתה יודע. (מסמנת
בראשה על איתמר) והוא כל הזמן קול... כל הזמן הוא כאן...
קול:
אז את לא לבד יעלי. אז את לא לבד
מתוקה. עכשיו, תספרי לי עוד. תספרי לי!
יעל:
(מחייכת בהתרצות וכאילו נכנסת לתפקיד המספר)
אז עכשיו אני. אני אתחיל מהתחלה. (מסתובבת עם הגב לקהל הדמיוני
שלה ואז מסתובבת שוב בפתאומיות) עילם!
איתמר:
כן? (מופתע ממנה ומעצמו, הוא לא התכוון
להשיב, במהלך דבריה הוא פונה אל עבר הקהל, מדגיש את התעלמותו
ממנה אך גם נבוך)
יעל:
זה אתה! ( כמו חוגגת ניצחון קטן
בהפתעה שסידרה לו), ידעתי שזה אתה! (צוחקת קלות) ומרוב שעבדת
על המונולוג הדרמטי שלך כל השבוע ונכנסת לדמות, התחלת לקרוא
לעצמך עילם. ע-י-ל-ם! זאת היא דרכו של שחקן טוב (בעליל צוחקת
עליו) שוחה בדמות שהמחזאי, היוצר, הגאון טווה בשבילו... רק
שכאן מותק (שוב מדגישה את ה"מותק") השחקן המצויין והמחזאי
הגאון זה אתה... (עוצרת פתאום, הפחידה את עצמה) זה הוא קול?
(פאוזה קצרה) מה אני עושה? מי שיחק וכתב לו את המונולוג...
קול? (ממתינה לתשובה) קול? קול? הלכת שוב לקולה קול? קולה קול
קולה קול קולה קול... (מפזמת לעצמה ופונה ממוקדת אל הקהל)
קול:
(נשמע צליל של מים יורדים בשירותים)
מצטער, יצאתי שוב לרגע, שירותים. צריך. לפעמים. מהקולה. מה
אמרת? התחלת את הדבר שלך?
איתמר:
(פונה חזרה שוב לעבר הבמה) אני הולך! (יעל
מסבה אליו את ראשה בלבד, מביטה בו בזעם)
קול:
אתה לא יכול ללכת. לא בלי רשות!
איתמר:
רשות? איפה אני בכלל? אני צריך לקבל רשות
כדי לצאת?
קול:
יעל צריכה לתת לך רשות. כן. וגם
הנימוס מחייב. השמעת... תשמע!
איתמר:
כשלא היית כאן קול, הנימוס נשבר לאלפי
רסיסים. היא ניסתה לזהות אותי עם הדמות של הסיפור ולצחוק על
ה"גאוניות" של הסיפור והמשחק שלי... אני כאן היום, אתה יודע את
זה קול, רק בגלל סיבה אחת, אני כותב כדי לא לצאת מהבית ואני לא
יוצא מהבית קול, בגלל שהזונה הזאת אמרה לי ונשבעה לי שהיא
אוהבת אותי (כאן מתחיל להישבר וכמעט לבכות) אבל באותה נשימה,
חזרה להתאהב בבדידות שלה, בחופש שלה, באמת שלה... ואני... (החל
מ"זונה", לאורך דבריו, יעל כמו מקבלת מכות חשמל המזעזעות את
גופה. כאשר הוא מגיע ל"באותה נשימה" גופה נעשה רפוי, היא
מתכנסת ומתקפלת פיסית לתוך עצמה )
קול:
איתמר, תירגע! לאן אתה הולך עם הדברים
שלך? אנחנו נפגשים על בסיס מקצועי, חברי, אישי, פיננסי
ומתחשב, אתה מכאיב ואתה גורם כאב לעצמך!...
יעל:
(עומדת שוב בזקיפות קומה גאה)קול, הוא
עילם! אני יודעת שהוא עילם! הוא ענה לי כשקראתי לו עילם!
קול:
אז הוא נכנס לדמות יעלי. הוא פשוט
נכנס לדמות! מה גם את עושה עכשיו? לאן אתם רוצים שנגיע ככה?
איתמר:
(בקול מיואש קלות) אולי לא נגיע קול,
אולי לא נגיע... (משנה מבע, ניזכר במשהו שרצה לומר) למה אתה
קורא לה יעלי קול? למה יעלי? (מדגיש את סיומת הY של החיבה)
יעל:
(בבוז וכעס) מה זה מפריע לך? מה...?
קול:
אתה רוצה שאני אקרא לך איתמרי ? אני לא
מבין. תעצרו. אתם לא מבינים לאן אנחנו הולכים? אתם לא רוצים
להצליח? זה חשוב רק לי? אני לבד כאן בדבר הזה? (עכשיו משנה את
נימת התוכחה לנימת שאלה פילוסופית מלנכולית) אלוהים, אני לבד?
ב.ר.:
(אותו כנ"ל לגבי ב.ר. היושבת בקהל.
רק נשמעת, ללא תאורה ) גן ילדים!
יעל:
שוב קול אישה!
איתמר:
(לצורך הנושא, משתף איתה פעולה) כן. גם
אני שמעתי עכשיו. זה לא אני. זאת בחורה. אמיתית. בחורה...
קול:
כן!
ב.ר.:
בחורה אמיתית. בחורה...
ב.ש.:
לא אמיתית! לא בחורה! זונה! זונה!
ועוד... אתם המצאתם אותה! איתמר, אתה שומע אותה? איתמר! איך
אתה שומע אותה? אתה כתבת אותה! זאת הזונה, הזונה של שי!
איתמר:
(מופתע מאוד מנוכחותה של בחורה שנייה
בחדר, ניגש בשקט ליעל ולוחש באוזנה) יש כאן עוד בחורה (בלחש)
בחורות, בחורות אמיתית, אנחנו לא לבד כבר... (באותו הזמן בחורה
ראשונה ובחורה שנייה מתקרבות שתיהן לבמה. הראשונה פונה אל הקהל
השנייה אל הבמה, בעיקר לעבר איתמר)
ב.ש.:
(צורחת) הזונה! הזונה שמקבלת כסף (עוברת
אסקלציה של רגשות ונחנקת בכאב...)
קול:
תפנית איתמר! מקסים!
יעל:
(בקול ניטרלי ) אני אישית מופתעת!
איתמר:
(ליעל) זונה!
יעל:
קול!
קול:
יעל, יעלי, זה נהדר! בראבו! אתם
לוקחים אותי למקומות עמוקים. אני מתחבר אח... (פולט אנחה, מעט
נשית באופיה הקולי)
איתמר:
אני עוזב אותך יעל. אני הולך! ללא רשות!
ללא חדירה נוספת, לא שנייה נוספת... את... ושי.. הטלפון... את
ידעת... את הזמנת...
יעל:
מטורף!
ב.ר.:
אני? אני עכשיו? (מתכוננת במהירות לומר
את ה"רפליקה" שלה, כחכוח קל בגרון, מעבירה מבטים נוקבים בין
יעל לקהל, מדקלמת משחקת...)
חשבתי שלא תפתחי אותי
שאשאר מגירה
מגירה סגורה
כל כך טוב
כל כך נפלא
להיות בחוץ
צחה וברורה
ב.ש.:
(בחצי קול ובתחינה) אני אוהבת אותך איתמר
ב.ר.:
משבי אויר
ריח אמיתי
עיניים
שימוש אמיתי בעיניים
ראייה. ראייה
עד אין קץ! (מאוד דרמטי!)
(בסיום דבריה עולה על משטח מוגבה ויושבת עליו באצילות. מביטה
אל הקהל)
קול:
מדהים!
איתמר:
זה לא מתוכנן קול, לא, זאת יעל...
וגם... (בתוכחה של הפתעה
הנובעת מהבנה פנימית) וגם אתה קול... למה אתה אוהב את זה?
זה... זה... זה... (דועך), אתה ממש לא אמור לאהוב את זה! זה
כואב לי קול, ,כואב (מתמוטט), עייפות (שוכב ונרדם)
ב.ש.:
(ניגשת לאיתמר הישן- רוכנת לידו ושרה מתוך
טראנס עמוק)
אהובי
עומקי הפזורים!
באתי אלייך בבוקרו שלי יום
רוח ניערה את העצים
ואהבתנו עד בלי די
הייתה...
גופך נשבר. נשבר כעת
אגש אשכב עכשיו.
קול:
היא הייתה שם לבדה איתו בחדר ?..
כנראה, הייתה שם לבדה...
יעל:
היא אמיתית קול...בחורה...
קול:
(קוטע אותה) באמת יפה, באמת, רזה, קטנה.
יפה. מאוד יפה! מזכירה... (במהלך דבריו, איתמר מתעורר ויוצא
מהחדר. ב.ש.
פוקחת עיניים מטראנס השירה שלה רואה אותו עוזב ויוצאת, מדדה
אחריו).
יעל:
(על דבריו של קול) הוא יצא קול. יצא
מהחדר... יצא ללא...
קול:
(ממשיך אותה) רשות! כבר מזמן אני מרגיש
שאיתי (כשם חיבה) לא
איתנו. וגם לי היה קשה עם המונולוג... הכאב? לא התחברתי
לכאב, זה לא הכאב שלי יעלי, לא הכאב שלך. הפנטזיה המוגברת,
בוקר, לילה, קולטריין, יין בחורה, עוד בחורה... במידה רבה,
איתמר
כבר לא איתנו. כך הוא יוצא ללא רשות. יוצא! יוצא לאן? כשכל כך
היה חשוב לו שנישאר כולנו יחד, שכל החלקים יתחברו כך שהחדר
לא יהיה יותר מקום בלתי נסלח, חסר רחמים, נטול לב...יפה. באמת
יפה. באמת...מאוד...
ב.ר.:
אני? יפה! אני יפה... יפה מאוד!
יעל:
איך הגעת לכאן בכלל?
ב.ר.:
את גם יפה. יפה! מאוד! רזה... כמעט
כמוני. את שחררת אותי! את
המושיעה שלי! את יפה!
קול:
את הזמנת אותה יעל? זה נכון? את...
ושי?
יעל:
הוא אהב אותי יותר מדי קול, יותר
מדי... זה חנק, זה היה הפוך,
הפוך מטוב... בסוף הוא ידע את זה קול, בסוף הסכמנו על זה, אתה
יודע שבזה הפכנו לאחד, אתה יודע שבזה הייתה בינינו השלמה,
השלמה שבאה מהבנה, אתה יודע קול , החדר הפסיק להיות למקום
בלתי נסלח, החדר הפסיק להיות למקום חסר רחמים, הפסיק להיות
למקום נטול לב, רק כשהוצאנו ממנו את הדברים הגורמים לרחמים,
(מכאן והלאה, הוגה, פילוסופית, מאיטה את הקצב יותר ויותר)רק
כשהוצאנו ממנו את הדברים הגורמים ללב לפעום, רק כשהוצאנו את
הדברים הגורמים לכך שיהיה נסלח. ועכשיו, אין בו יופי, אין בו
חוסר
יופי, הוא פתוח לארבע רוחות, הוא שלוו ו... (מתפרצת וקופצת
בשמחה) אפשר לעשות בו חגיגות שכל כולן עונג חושים!! אני רוצה
חופש! אני... רוצה הכל קול! כמו אתך... כמו, איתנו!!
ב.ר.:
כמו איתנו
כמו שאנו
בחורות יפות
בחורות רזות
פנים חמודות
שדיים זקופות
ישבן מוצק
כ ו ס י ו ת !
יעל:
(בחוסר סימפטיה) איך הגעת לכאן בכלל?
ב.ר.:
(ממשיכה את דבריה הבאים, עליהם קול כבר
מדבר)
משבי אויר
ריח אמיתי
עיניים
שימוש אמיתי בעיניים
ראייה, ראייה
עד אין קץ!
קול:
את הזמנת אותה יעלי. את ושי. ואני...
רק רמזתי לאפשרות הזאת,
אז, כשהתחלנו. רק כתקופת מעבר, רק כדי שיחזור מחוזק, אבל
עכשיו הוא יצא, ללא רשות הוא יצא, בלי התייחסות לשום הנחת
עבודה שעליה ביססנו את הטוב העליון, הטוב העליון שימלא אותנו
בשמחה מתמדת שאין נעלה ממנה. אולי לא היית צריכה יעל,
אולי לא היינו צריכים להזמין את זאת (מביט על ב.ר.)
יעל:
צא מזה קול, זאת פה, ושם, איתמר עם
בחורה חדשה, אמיתית,
בחורה... הנפש הזאת לא תשקוט, בוא נסעיר אותה קול! מזמן
נמשכתי אלייך קול, רציתי לדעת איך יורגש על עורי המגע של נפשו
של אדריכל האמת ומבסס המהות, חוזה הנייטרליות נטולת התשוקה.
אני כמו איתמר קול, רק שממני לא צריך לדאוג, אני, לא אתאהב
בך.
תענוג תהומי, כמו סיגריה בסוף ארוחה! אני עולה אלייך קול, אני
עולה!
קול:
עם הבחורה!
יעל:
כמו סיגריה ומשקה. אנחנו עולות! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.