יושבת בחדר' עדיין בפיג'מה.
נאנחת, קמה. יושבת. קמה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
גומרת בדעתי, וקמה.
מורידה חולצה, מורידה מכנסיים, נעמדת מול המראה וליד הארון
ומסתכלת על עצמי. יש לי כבר גוף של אישה... ילדה קטנה עם גוף
של אישה, איזה מחזה מוזר.
מוציאה מהארון את הג'ינס ההוא מארצות הברית, ובמחשבה שנייה גם
בוקסר, כדי שלא יראו את התחתונים. כי המכנסיים האלה תמיד
נופלות... כי ככה זה מגניב.
לובשת חזייה (מה? ממתי ילדות קטנות צריכות חזייה?), מוציאה
גופייה שחורה, הזאת שעברה כבר דרך כל שאר האחיות הגדולות שלי.
אני אוהבת את הבגדים שלהן.
מסתכלת על עצמי במראה, בודקת מה חסר...
עוד שתי טבעות, אחת לכל אגודל. שני עגילים, לא תואמים. כי ככה
זה מגניב.
קצת סומק, קצת אודם, הרבה עיפרון שחור, מפזרת את השיער ובודקת
שוב מה חסר.
מתעסקת במראה החיצוני שלי כשאני מתעלמת ממה שבאמת מטריד אותי.

מתיישבת על המיטה. מבט לשמאל - הפוסטר ההוא שאחד האקסים נתן
לי. מסתכלת אחורה - הפוסטר ההוא שהידיד שרצה אותי, הלך איזה
שלושים ומשהו קילומטר ברגל כדי למצוא לי. כי אני כל כך אוהבת
את הביטלס. מסתכלת קדימה - מערכת סטריאו ותמונה של אחותי
ובעלה, תמונה שמראה זוגיות מושלמת... שניהם לבושים יפה,
מחובקים ומחייכים. שניהם יפים כל כך ביחד. עוד כמה פוסטרים
תלויים בחדר, מתמקדת בהם, מתעמקת בהם, מתחמקת.

קמה שוב, מתיישבת שוב, חוזרת לאותו מעגל מטופש. טלפון מחברה...
ואני שואלת, "אז מה בקשר לגבי?" והיא שותקת שנייה ואומרת, "לא
יודעת. זוכרת מה קרה עם נועם? יצאתם פעם אחת ואז נמאס לך. כי
עדיין אהבת את ההוא. חבל שתהרסי סיכוי לקשר שוב," והיא בכלל לא
מבינה שלאף אחד מהם אין סיכוי לקשר, עם או בלי רגשות לאדון אקס
מיתולוגי. אמרתי לה שעכשיו אני כבר לא אוהבת אותו ובאמת שאני
לא מרגישה אליו יותר כלום. והיא אמרה "אז לכי על זה", ואני כמו
ילדה קטנה, כאילו שלא הייתי במצב הזה בדיוק כבר המוני פעמים
שואלת מה אני אמורה לעשות. מה לומר לו. מה יקרה אם הוא יאמר לי
לא...
ומה כבר היא יכולה לומר לי? היא אולי יותר מבוגרת ממני, אבל
בקשר לבנים אני המנוסה מבין שתינו. אני, הילדה הקטנה.
היא אומרת כמה דברים ברורים מאליהם, אני אומרת תודה ומנתקת.

מתיישבת מול המחשב, המחשבות מתחילות לרוץ בראשי. מפסיקה להתחמק
ומנסה להכניס הכל לפרופורציה.
אני עומדת להתקשר אליו, ולשאול אותו מה הוא עושה ביום חמישי
הקרוב ואם מתחשק לו לצאת לאנשהו או משהו כזה.
ילדה קטנה בסך הכל. בקושי בת 15.
נזכרת בקיץ של לפני קצת פחות משנה.
הנשיקה הראשונה שלי. עם הידיד הכי טוב שלי, שאהב אותי.
מה יכול להיות תמים יותר מזה?
משהו נהרס שם בדרך. לא יכול להיות שזה היה הרוס מההתחלה.