[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא עמדה על גג בניין גבוה, מביטה על העולם הסובב.
אנשים למטה הולכים, ממהרים לאנשהו. אף אחד לא ראה אותה. כך
יותר טוב. היא לא רצתה קבוצת אנשים עומדים למטה, ליד הבניין,
וצועקים "אל תקפצי, את עוד צעירה, יש לך בשביל מה לחיות",
ושטויות נוספות בסגנון הזה. היא נהנתה לעמוד שם, ברוח הקלילה,
קרני שמש עדינות של אחר צהריים קיצי מאירות בפניה את העולם.
מכוניות, אנשים, חנויות, בתים, בניינים. המולה. כל אחד רוצה
להגיע למקום כלשהו. כל אחד רוצה לעשות משהו. לכל אחד מהאנשים
שלמטה יש משימות, מטרות, דברים שצריך לעשות בחיים.
משמעות שצריך למצוא.
והיא כבר גילתה את משמעות החיים. לא ידעה כיצד להגדיר אותה, אך
תחושת המשמעות אפפה אותה מכל עבר. הקיפה אותה כבועה. היא יכלה
להתבונן מהצד בכל. לא להיות חלק מקבוצת האנשים, אך יכלה
להתבונן בהם, לבחון את מעשיהם ודבריהם. רצתה ללמוד. זה כל מה
שנותר לה. חברים? אנשים לדבר איתם? לא להיות לבד? עכשיו הבינה
את הכל. לחיות, פשוט לחיות. ואם כבר חיים, אז כדאי לעשות את זה
באופן מהנה, יעיל, מועיל, משכיל. ליהנות עם חברים, לקרוא,
ללמוד, שיחות נפש עמוקות, למצוא בעיות, להמציא בעיות, לפתור
בעיות. לחשוב, לחשוב על הכל. להבין את הכל. לגלות את האושר.
לגלות את היכולת להיות שמחה ומאושרת תמיד, אך תמיד לשאוף לעוד,
כי עוד היד נטויה.
אדם אחד מלמטה הבחין בה עומדת וחושבת, הבעת אושר נסוכה על
פניה. הביט בה לרגע, והפנה את מבטו, חוזר לעיסוקיו. כנראה לא
ידע שגם אנשים מאושרים יכולים להתאבד. והיא היתה מאושרת. כל כך
מאושרת. היו לה חיים נפלאים. במשך כמה שנים חיה באושר. אהבה את
העולם, והעולם אהב אותה. היה לה טוב. ידעה הכל. יכלה לעשות ככל
העולה על רוחה. עשתה רשימת דברים שהיא צריכה לעשות לפני שתמות.
לאהוב מישהו, אהבה כה חזקה שהיא סיבה מספקת לחיות למענה. לקרוא
ספרים שחובה לקרוא, אותם ספרים שקנו לעצמם חיי אלמוות. לטייל
במקומות שעוד לא ראתה. להפוך את המשפט "עשי בכל יום דבר אחד
שגורם לך לחוש גאה בעצמך" למעשה שעושים באופן תת מודע.
לעוף.
עכשיו היא עומדת לבצע את המעשה האחרון ברשימה, את השאר כבר
עשתה. ללדת ילדים לא היה חלק מהרשימה. אם תלד לא תוכל לעשות מה
שהיא רוצה לעשות. והיא גם לא רצתה להעביר את מחשבותיה
ומסקנותיה לילדיה. רצתה שיטעמו מן העולם. והיא כבר לא מסוגלת
לחיות בבועה של משמעות בתוך עולם של חיפוש משמעות. היא גורמת
לאנשים מסביבה להרגיש רע עם האושר שלה. ורצתה למות. חלמה על
מיתת נשיקה, אך לא רצתה לחכות יותר מדי. אם ישנו מספר מוגבל של
רגעי אושר לכל אנשי העולם, הרי שהיא כבר נטלה כמה אלפים מהם.
הגיע הזמן לעוף. לא הצטערה על כך. ועשתה זאת בספונטניות, איש
לא ידע על התאבדותה הקרבה.
האיש מלמטה הביט בה שוב. בוודאי תהה מה היא עושה שם כל כך הרבה
זמן. מבט האושר עדיין נסוך על פניה. מבט של השלמה, של קבלת
הרצון. הוא חייך. אולי הבין, אולי לא. חייכה אליו בחזרה, נופפה
לו לשלום, וקיבלה על עצמה את גזר דינו של אדם מאושר.



צופר האמבולנס, זעקות ההמון, הדם על המדרכה והגופה השותתת
השוכבת שם, עדיין עם חיוך על פניה, אף אחד מאלה לא גרם לו
לרגשי אשמה. והוא ידע, ידע שתקפוץ. הניח לה לעשות כרצונה. שתק.
ההמון סביבו נבעת. והוא ניגש אל הגופה, שעדיין לא החלה להתקרר,
ועצם את עיניה, כלא את הבעת האושר לעד.
מדוע הביט בה מלכתחילה? היא חייכה אליו, נופפה לו בידה, שבריר
שניה לפני שקפצה. ראה כיצד פניה קורנות במשך זמן תעופתה הקצר.
ידע כי היא מאושרת. לא הבין מדוע התאבדה. נצר בלבו את פניה.
מבט האושר על פניה בעודה חושבת, אולי נזכרת. החיוך שחייכה
אליו, חיוך של אהבה, של קבלה, ללא תנאים. ומבטה המאושר, הפנים
הקורנות, של אושר מוחלט, של קבלת הדין, של אדם שלמד לעוף.
נחרטו בלבו ולא יישכחו. אולי התאהב בה. לא עצר אותה מלבצע את
החלטתה. רצה להכיר אותה, להבין אותה. נקשר ביניהם קשר של מוות,
שלא יינתק. במותה ציוותה עליו את ההבנה. הוא עוד ילמד. הוא עוד
יכיר אותה. ובבוא הזמן, הוא גם יצטרף אליה.



עומד על גג בניין גבוה, מביט על העולם הסובב. אנשים הולכים,
ממהרים אל המקום ממנו עדיין נשמע צופר האמבולנס, מתקהלים,
מבולבלים, תוהים לשם מה המהומה. היא התאבדה, שמה קץ לחייה.
גופתה עדיין לא נלקחה, והדם על המדרכה עדיין בהק באדום כהה.
שוטרים מצלמים את האיזור, על פניהם מבט שהוא ספק צער ספק כעס
על הבחורה הצעירה שקפצה מהגג, שקטעה את חייה עוד בתחילתם.
האנשים שכבר נודע להם מה קרה ממהרים להתרחק מהמקום, לחזור
לחייהם הרגילים. אווירה של קרירות ואדישות מסויימת שוררת שם
למטה.
אך כאן, על הגג הגבוה, השמיים קרובים. ובעולם שוררת שלווה.
ההמולה שלמטה אינה נוגעת לו יותר. עצם את עיניו וניסה לדמיין
כיצד היא חשה כאשר עמדה שם, במקום שבו הוא עומד עכשיו.
התעופה קסמה לו, וקצה הגג כל כך קרוב. אך עדיין לא הגיע הרגע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בא לך לאכול
גלידה?


- מתוך "1001
דרכים ללכת
לאכול עם מישהו
גלידה"


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/4/05 23:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זאתי עם המפתחות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה