לחישה דקה קרעה את הדממה. מלמול כבוש חוזר מתנגן שוב ושוב.
מבט תועה באפילה, קצות אור רדופים מעיניו.
מבט ישיר מנסה לקרוא, להבין, לחדור.
יושב מול שפתיה החתומות ומבט מיואש מתגנב לעיניו. הכחשה.
פחד מתמיד מצלקות קודמות מפעפע לתוכה, לא נותן להמשיך.
מסך ערפל חוצץ בינינו לבין הכוכבים הזוהרים, גלים מתנפצים
באופק.
רוח מקפיאה חודרת אל מבעד לבגדים. שוכחת הכול.
ידיים קפואות חובקות ברכיים רועדות. מים חמים מנסים לשווא
להפשיר את הלב שקפא.

לחישה דקה קרעה את הדממה.

"זה נגמר".