מה עבר בגשמך?
מה גרם לך לרדת אל העם? לדאות על פני הים? להתקיים?
מי גרם לך לגדול, מי התיך רגשותייך?
מי דרך על מחשבותייך ודרך אותם כנגדי?
ומי ידע אותך? כפי שרק העצב יודע.
ידע, גמר, פגע,
את תחינותייך לאל הכחיש לא שמע.

מדוע חייכת ובכית בחלום?
שנגמר במערבולתך בים הגדול השקט.
מתי נתתי אישורי
לחיות כעבד נרצע לרגלייך,
בעוד ידייך מכות נמרצות את כבודי,שריוני?
אם רק תני אותותיך,
דמעתי,
על פני האדמה,
פן תשתיקני, דמעה מלוחה,
פן תרצעני אל אותה הקללה,
יוסיף עבדך הכלוא לנבוח לנבוח אל מעמקי השאול.
ינבח, ידמם ואבכה,
אבל לרגע לא ייסבול,
הכל למענך,
דמעה חודרנית וקטנה,
יחדיו נשבור את הקללה-
הרובצת על גופי,
על גופך,
אהבה.