ניטשה אמר ש"כאבי ראש הם צירי הלידה של המוח" ללידת רעיון חדש.
והוא סבל ממיגרנות קשות... אני לא סובלת מכאבי ראש באופן קבוע
אבל גם כשהם מגיעים לאחריהם לא צץ רעיון חדש.
כך נהג לומר לי כשבכיתי בין זרועותיו להתלוננות מפונקת על כאבי
הגב, הראש, הברכיים והבטן  השמנמנה שלי.
הוא גם היה אומר ש"לאט לאט כל איבר בתורו, לבסוף בין כה וכה
כולם כואבים לי."
ישבתי מולו על כיסא העץ בידיים כפותות אזיקים מצופי פרווה
ורדרדה. זה היה חלק ממשחק שנגמר במפתחות אבודים שהשאירוני חסרת
אונים. זה היה סופו של המשחק כל שבוע ובאופן קבוע. רק שבדרך
כלל השעות הכפותות היו מנקרות דממה באוזניי ומכרסמות קיבתי
מרעב. עד השלב בו הייתי מתייבשת ועיניי הסתחררו הוא נהג
להשאירני ישובה ושקטה. מלאת סבלנות וציפייה.
הוא החל להראות סימני עייפות ועפעפיו בגדו בו ונסגרו מעצמם.
המשכתי לשקוט, מנסה להחריש נשימתי כדי לא לפגוע בהירדמותו
התינוקית חסרת השליטה, וראיתי מולי, גוף גדול מימדים, שחום
ומבריק מטמפרטורות חודש אוגוסט הנוראיות... גבר רחב כתפיים
לבוש תחתונים וגרביים לבנות לרגליו, שתמיד היו שם מחשש לחשוף
כפות רגליים משופשפות ובקועות עור.
זרועותיו היו עבות ונפוחות והורידים כאילו מנסים להיחלץ מבעד
לעורו הדקיק והחום. וריד בודד זכור לי במיוחד, משתלשל מעצם
הבריח לאורך הכתף ומטייל בצידה הפנימי של זרועו. הוריד הכחול,
כך קראתי לו בליבי שהתנפח בזמן מאמץ. הייתה לי תמיד התחושה
שהוא הוריד שמביא את כמות הדם הדרושה לליבו ומגביר ומלהיט בו
את אהבתו אליי. הוא נרדם. הפעם הוא ישן. הצלחתי לקום לעבר
השולחן מתופפת בקצות בוהנותיי על רצפת העץ הקולנית שתחת רגליי
ולקחת את מפתחות האזיקים שהוחבאו בגרם המגירות תחת השולחן,
כתמיד.
חילצתי את עצמי ונשכבתי לידו והוא מבחין בי ודוחף אפו תחת בית
השחי שלי כגור כלבים היונק חום מאימו. מלטפת בציפורניי את ראשו
כשאצבעותיי מפלסות דרכן בין צרורות שערות ראשו הקוצניות...
הרגשתי חמימות באזור בית השחי. הדי נשימותיו הלחים והמתייפחים
חיממו שוב את גופי, ולשונו שהתחילה לשוטט עוררה בי צמרמורות.
הבנתי את דרישות גופו והיכו בי שוב כאבי הראש. הלמו ברכות מוחי
ללא הפוגה.

לאחריהם הכה בי גם הרעיון, מה עליי לעשות עם חיית הטרף
המסוכנת.
הזדחלתי באיטיות מבין טפריו וכף ידו ליותה אותי מלטפת את
קימורי גופי בפעם האחרונה לפני שאעזוב את הזירה. ניגשתי לדלת
ופתחתי אותה באיטיות כדי למנוע את שריקת ציריה. הם חיכו לי
בחוץ לבושי כחול, כמו הוריד המפורסם." הוא במיטה קשור וחסר
אונים עבורכם, אין בעד מה, העונג היה כולו שלי"
אני אוהבת את ניטשה, לפעמים יש לו הברקות.