כשאני מחייכת בשמחה ברחובות,
את העולם העצוב לא שוכחת לראות.
יודעת שבבית מחכה לי אהבה,
משפחה,
או סתם מקלחת חמה...
והאיש על הכביש עם הבגדים הקרועים,
החיוך מתהפך כשעליו מביטים,
בגדיו קרועים ונפשי נחצת לחתיכות,
עולם שמח כבר לא אוכל ליראות.
אז ממשיכה בדרכי,
וזוכרת את האדם,
איני מרגישה את זרימת הדם,
נמאס לי להתהלך ברחובות של תל אביב,
ואף אדם לא עוזר, או מגיב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.