יש לפעמים  
דממה
משתכנת באדוות עננים שחובקים כדור אש
וצווארי המטאפורי מונח על גיליוטינת המילים
ואני שואלת מה
מה אני עושה במרוץ המוטרף הזה, מה ערך יש לכל זה
כשחרבות החולשה מקישות את חודיהן היישר למרכז הלבה
שמאכלת אותי

שמש שוקעת בבוץ שורץ תניני אימה עייפים
דום הירח נוטף בשקט
אני מתחננת אליי
תני לי לשקוע
בכאב
תני לי לקרוע את המילים
לריק האפל
בתוכי

ואני אהיה לך משוררת היגון והאופל המתוק
את המילים אזרוק ואבעט בנעלי זכוכית סדוקה
הפוצעת בי בקרים של בדידות
ובלילות אשתה לשוכרה אשליות
ואברח מעצמי, כן,
אברח אל יערות המילים ואקטוף פטריות דבש
צרי לנפשי