[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








1.
חוף ארוך משתרע ארוך ויפה, כמו כל נקודת התחלה הים הוא מקום
טוב להתחיל בו, אבל זה מין יום כזה שרבי שבו אין השראה והראש
מסרב לרוץ רק להתקרר ואפילו המים לא ממש עוזרים אז הוא יושב לו
שם על שפך הדישון בסירחון ביום מהביל כמו קפה טורקי וממאן
להבין. כזה מן יום שלא רואים אלא 20 מטרים קדימה, נו כבר תפסתי
אותך או שדילגת, והוא נזכר ששמע ברדיו את אריאל זילברג "אין מה
לעשות חיים בתוך סרט" רק לחייך הוא חושב רק לחייך להמשיך הלאה
ופה שהגב תקוע עמוק בקיר על שפת הדישון המזוהם הלחות הנוראית,
פה זה המצב האידיאלי מפה אפשר רק להשתפר.
במקום אחר היה אחרת השקר המתוק הזה גם בו אין לו אחיזה הוא היה
במקום אחר ובסוף מצא עצמו שבוא באותה המידה, וזה לא משנה השפה
הגישה הצביעות אין ממש שוני אתה זה אתה בחדר מלון יקר אצל
הזונה ברחוב וגם שאמא מחבקת, אומץ אין חיוך היא עוד תכונה לא
ברורה הגיון אף לא ממש מובן לך אתה פשוט מחונך להאמין בו.
יהושוע שלנו הדמות הנוספת כה טוב לב בדרכו הוא המצפון מייסר
בכל שעל ושעל. הוא סוגר את הספר שסיים על מערכת החינוך  ספר
שנכתב לפני חמישים שנה, איך יכול להיות שגדלתי בבתי ספר שהיסוד
שלהם שייך איפשהו בתחילת המאה, מצד שני אולי ילדים מרגישים
הרבה פחות ממה שבפסיכולוגיה המודרנית הנחשבת נוהגים לחשוב. אבל
זו חידה כי אין פה אדם שיכול לדעת בדיוק מה גרם למה ובטח שאין
ילד שבגיל שמונה יכול לנתח מצבים, בכל מקרה המציאות הקיימת היא
אמיתית ומצליפה וצוחקת ומגחכת, והדת היא מין מפלט אבל למי יש
כוח להשתדל תחושה באויר של הנה הכל נגמר ואולי לא ממש אולי
יותר אין לי אומץ להתחיל בכלום אז התחלתי להאמין במדע נאיבי
שאף פעם לא אומר דברים טובים כי הרי חכמים חושבים שהעצבות היא
תכונה חובה שמגיע והולכת יד ביד עם החשיבה.
אולי אנחנו שנינו אנשים ויש פה סיכוי ואולי יש פה משהו אמיתי
הרי הדמעות בטלוויזיה הם כל כך אמיתיות וגם הדם שמצולם על מסך
ענק מהתאונה שהייתה פה הבוקר אבל הכל נראה כמו איזה חלום רחוק
ולא ברור. אבל הדמעות אמיתי והמוות הוא אמיתי וחסר הכוח לקום
בבוקר הוא אמיתי, וכן גם הערבי שהשתינו עליו.
לעיתים אתה קם בבוקר ורוצה לשנות רוצה להאמין זה עובר עד התה
של הבוקר.
אבל אנחנו פה ביום חם והביל על גדות הדישון שברקע ארובות
הסירחון של המפרץ.
שמעתי על מישהו שניסה הוא לא הצליח וגם אלה שהצליחו היה להם
אופי אין איזה לקימור דרך לא בשביל כולם אלא רק בשבילי ואחר כך
שאני אוכל גם להטיף לשאר, כן זה הכי חשוב שאוכל להטיף, זה הקו
שצריך להנחות אותי בחיים. העיקר קצת לפגוע כדי להירדם בלילה.
היופי פה הוא שגם המושפע מהראיונות או שלא זקוק להם או שיש לו
יכולת הדחקה ברמות גבוהות מיכולתו לשלוט ברגשותיו, והאנשים
שעוד בעלי סיכוי לא מגיעים למילים האלו.
ואז פה לעת ערב מבין יהושע הוא יפתח מפעל לקיצורי דרך. קיצורים
אישיים עד למטרה הסופית יש לו אפילו סיסמא.
מאמץ מינימאלי הדחקה מקסימאלית.





2.
יש מקום שבו זה קורה, יש אנשים שחיים את זה, תמיד קוראים עליהם
או שרואים את ההלוויות שלהם, ואני מנסה למצוא איזה פתרון
שיגרום לי לחיוך פשוט  פעמיים ביום, אין אומץ אמיתי לדעת את מי
אתה אוהב וכמה, אין אומץ להעיז, מי ששם רחוק בחו"ל זה לא אומץ
זו בריחה, כל אחד והאומץ שלו, גם לא לקפוץ ראשון, קיים אומץ,
וזה לא פשוט לומר זאת, בעבר  ואולי עד לכתיבת מילים אלו אומץ
התחבר לי הכי מהר והכי פשוט לטיפשות, כן יש אומץ שהוא לא
טיפשות והוא כל כך מהיר בתוך הראש שאני לא מצליח לתפוס אותו,
עד שאני מנסח משפט להכניס את המשפט ההבנה בורחת, חבר טוב שלי
אומר שזו ההבנה הכי עמוקה ההבנה שחולפת, להיות אמיתי זה דבר
שנשאר חשבתי, לעיתים קצת לזכור במה האמנת שבוע שעבר שלא לדבר
על לפני שנה שנתיים, אני לא מאמין שאדם משתנה הוא פשוט לפעמים
שוכח קצת מי הוא היה פעם בעיקר שאין לידו בנאדם שיתנהג אליו
בצורה כלשהי ויזכיר לו מי הוא, ועל כן המסגרות ומי שקם בבוקר
לבד זה גם סוג של זיכרון הוא קם לבד וזה מזכיר לו שהוא אמור
להיות עמוק, אם בודד אז לפחות מעניין, והכתיבה היא רק סוג של
תירוץ, משחקי מילים, שעשוע עם הזמן. גופים גדולים דורסים
והטובים הם מעטים, זה כאילו הכל נמצא על המגלשה באיזה פארק
ואתה רק רואה שפריצים ועומד שעה בתור מקווה שיגיע תורך, בוב
דילן זה נשמע משום מה שהוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים, כמה
מילים כמה מנגינות כמה אנשים בסוף המרוויחים הגדולים הם תעשיות
התקליטים, זו ראיה צינית אולי אנחנו שזכינו לחיות בזמנו אנחנו
המרוויחים הגדולים, התרופה מצויה והכתיבה הזו מתישה אותי כל
כך, פעם הכרתי  אדם שדיבר איתי והבנתי מה הוא רוצה, אבל עכשיו
הוא מתחמק ממני רק לפעמים בשקיעה הוא מסכים להזיל דמעה, "זה לא
הוגן" אהובתי אומרת "למה אתה יכול מה שאני לא" ואני שואל למה
יש לי יכולת לראות למה לא יכולתי להיוולד אטום, המילה אמיץ שוב
קופצת לי לראש אני חייב לשתות כוס מים,אומץ זה היכולת לדעת מה
אתה אוהב לעשות מה גורם לך אושר אמיתי עמוק לא אושר מזה ששכנים
אומרים וואו, אלא מה עושה לך ככה שאתה מביט על הים ומחייך שאתה
באוטובוס מסריח ומצליח לראות את הטוב, ופעם שמעתי את אריה דרעי
אומר משהו כן גם לדת ולנציגיה יש לעיתים דברים חכמים לומר, וכך
הוא אמר, ואני מנסה לאמץ,(והציטוט לא מדויק אבל בערך)"צריך
לקבל את הטוב ואת הרע באותה השמחה" שוב זה לא מדויק אבל איפשהו
זה מזכיר לי דיבורים של דתות רחוקות מהיהדות, רחוקות וטובות,
כמו כל משהו שנותן לך יציבות ואת היכולת לברוח, אולי זה יומרני
ומתחצף אבל גם ההודי בין השבעים שיושב מפוסק רגליים ויודע הכל
עוסק בשגרה ואולי אפילו בסוג של בריחה, תזרקו אותו בעולם אחר
לשנה ותראו אולי הוא יישכח את הפשטות וייהנה מכוס קולה בקניון
סואן.





3.

"ONE OF THIS DAYS"
המשפט הזה בעיני מכיל המון איכשהו הצליחו להכניס המון תחושות
לתוך משפט כזה שגם מצד אחד אומר יש ימים כאלה שכלום לא הולך
יום חם ולח ויש גם פנצ'ר בגלגל ובנוסף התקשרו מהבנק אחר שהבוקר
הכרטיס לא עבר, אבל מבחנתי זה הוא התרגום המשני כאשר  העיקרי
היא מין תחושה שאופפת אותנו בחיים זה לא שיש ימים כאלה אלא שיש
חיים כאלה איזו שהיא מועקה כבדה כבדה שיושבת חזק חזק על הגרון,
תד"ל ענק שתלוי על שני חוטים שחותכים לך את הגב , ורק איזה שיר
שחלמתי על פרג של אריק איינשטיין מצליח לגרום לך לשקוע, ושאני
אני שומע את המנגינה הזו שpink  FLOYD  עשו הם כאילו מוצאים על
הגיטרה את המיץ שנשאר בלמטה של הפח זבל. יש מוסיקה בחיינו או
כמו שאני רואה בפרקים של אלי מקביל בפרקים הראשונים
שהפסיכולוגית שלה מכריחה אותה לבחור שיר נושא לחייה, כן זה
הרמה שלי אני לא מצליח לצוף מעל זה, ויש הרבה שירים טובים אני
אפילו לא מצליח לצמצם את הרשימה לעשרה שירים, קשה לבחור יש
משפטים מסוימים בשירים מאוד מסוימים שלבד שווים חיי נצח קשה,
לחן,קול, מילים אבל אלו צרות של עשירים הייתי רוצה להתעסק
בעולם השפע שאנו חיים בו ואני יודע שהנושא נדוש אבל מי שרואה
אלי מקביל לא יכול להתעלות הרבה מעל. נזכיר אך לא נתייחס לזבל
שהולך בטלויזיה כי זו לא כוונתי, ממש לא אני מדבר על מה שגורם
לנו השפע סיימתי שיחה עם אדם,חבר, שאמר לי כך"אני רודף עכשיו
כי אני רוצה לחיות אח"כ" כמובן שעניתי לו את התשובה הבנאלית"אף
פעם אין ממנו מספיק" אולי לא תשובה חכמה לאנשים שחושבים שהם
חכמים ביניהם גם אני, ((טיפ לא קשור לכלום אנשים חכמים הם גם
האטומים ביותר, ונוהגים להשתמש בקלישאות רק מתי שנוח להם)(הערה
נוספת למה לכתוב אם אני לא מחדש)(למה לחיות אם אני לא
מחדש)(אני כבר גולש ברוח בכתיבה)(נא להתעלם כי למחוק מילים
שכתבת זה קצת כמו לרצוח את עצמי))השפע הזה, כן על זה דיברנו,
הוא מעבר אותנו משחיט רוצח בדם קר, לא פחות גרוע מהגורל שאוהב
לדקור ולסובב, מודה אני שאדם חלש אני שאוהב לנסוע במכונית יקרה
לחיות חיי אושר ונזילות, אני מודה אני חלש אופי אבל יש כאלה
שלא והם צרכים להנהיג, כן יש אנשים טובים וישרים צריך למצוא
אותם ולתת להם להחליט מה רע. שאנו הטיפשים נוגבל קצת כי לתאווה
אין סוף לא לשלי לפחות או להתמתן אפילו בתחום לבוש הנשים, אני
שיש לי חברה שאני אוהב ואפילו חיי המין שלנו טובים ואפילו
אפילו מרובים, קשה שלא ללכת אחרי ישבנים מוצקים בג'ינס צמוד אז
נכון יצר הרע הוא יצר הרע אבל לא חייבים לשבת לו על הווריד,
אולי אצליח להתאפק עד הסוף, אני מקווה אבל אולי לא וזה נמנע
ויש שם אנשים טובים שצרכים להנהיג ולעזור לי ויותר מזה לילדים
שלי לראות את האור את האמת את הצניעות את הפשטות, אני מודה אני
למרות שאני קושר את עצמי כמה שאני יכול, אני כבר מקרה אבוד לב
רודף בצע וכיבה רודפת בשר חי יש לי, אבל יש אנשים אני מכיר כמה
כאלו ששומעים עליהם בעיקר אחרי מותם שלם ואומרים איך פספסנו,
יש אנשים כאלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צריחות שצרחתי,
כואבת נואשת...


-ערס פואטי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/5/05 19:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ורג' יוחאי סהרה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה