מסכת ההתלבטויות שלי נמשכת עד עצם היום הזה כאשר שוחחתי עם
עינב בטלפון (הפעם האחרונה שנפגשנו פנים מול פנים היתה בבית
החולים ע"ש בילינסון באוגוסט 97), ניסיתי לשתף אותה ואין כמו
עינב, ההקשבה שלה תמיד מביאה אותי לתשובה האמיתית והנכונה
עבורי. גם אם היא אינה תמיד נוחה או גם אם היא גורמת לי
להתמודד עם מסתרי הנפש.
               
אפילו את שיר, ניסיתי. איתי ועם כל מי שיכולת והיו המונים.
סוגים שונים ומשונים.
היה השלב ששוחחתי עם אבי, איזה פסיכותרפיסט שורד המליצה עליו
בחום כי כוכי המנחה שלה מכירה אותו. נכון שנפגשנו למספר שיחות
היכרות אבל ברגע שהוא התחיל לשכנע אותי שאני צריכה לחפש תחום
לימודים אחר מזה שבחרתי לי, החלטתי שאין לי כוח להתווכח עם כל
העולם ועכשיו גם עם הפסיכותרפיסט, מה גם שהויכוחים איתו עולים
לי כסף והרבה.
אז נעלמתי.  

מזמור חדש מיני רבים שופך אור נוסף על חוליי. מזג האוויר הקשה
תורם לכך במעט ולמעשה אני אוהבת את החורף בקיץ ואת הקיץ בחורף,
אני הפוכה, לכן אין שום סיכוי שיום מעונן בקיץ יעיב על אושרי
התמידי.
כאשר אני כותבת, הסיפור הוא לגמרי אחר. אני כולי בתוך המטאפורה
והמחשבה המעוותת המנחה אותי היא שאני מישהו אחר אבל אני לא,
וגם לא יכולה להיות, אני מניחה שאני יכולה להשתנות. אך מה זה
היה לי???
לאחר לילה ארוך ומטורף איתך, ליל מלא רוך ואהבה עיקשת
ותובענית, לאחר שעתיים שינה נעורתי, מחשבותיי זרמו להן הרחק מן
המיטה.
הייתי במקום מפגשנו החדש, הפארק ע"ש אדית וולפסון. הדשא ירוק
שם והמגדל מרשים, יש מקום להתחבא ואף אחד לא מפריע. איזה יופי
שם, כמה שניות מתל אביב על ציר תנועה ראשי, יש גן עדן קטן ולא
הרבה יודעים עליו, חוץ ממני ומעוד כמה חוליגנים.
בלילה אחרי שהיינו שם, צפה בנו הומלס אומלל. התמזמזנו על הדשא
לעיני כל הכוכבים (באמצע היום קצת לא נעים אז נשאר לנו הלילה).
סילקנו אותו משם בצעקות, הוא נבהל וברח, המחשבה שמשהו אחר יכול
היה לקרות מפחידה אותי היום.
כרכת סביב אצבעי טבעת עשב קלועה. למרות שזה מצחיק ומגוחך, כמו
שאמרת "זה מאד סימבולי. זה מראה על הקשר המקסים שלנו."
וללא סמלים ורמזים אין לנו במה להיתלות, אפילו התקווה בנויה על
הסמלים והרמזים, המיתוסים והחלומות, על כן כל שנותר לנו הוא
להמתין ולחשוב.
הייתי רוצה עוד הרבה שעות כמו 3:00, 4:00, 5:00 בבוקר, אלו הן
השעות בהן אתה נמצא עם אלוקים ועם עצמך. אלו הן השעות בהן
התחברו גופינו והיו לאחד, ומאיתנו פרצה אש חיה אחת וכל ישותנו
זעקה לעוד.
אנו מפסיקים את מה שאנו אוהבים לעשות דווקא ברגעים הקריטיים
ביותר וזה מכעיס.
איפוק היא תכונה נאה שיש לנהוג בה, אבל אין לי סבלנות
לקונטרסים של ברסלב ולכל מה שכתוב שם. אני עצבנית עכשיו, שניה
לפני שגמרתי, מהדהדת המחשבה בראש כאילו שלרבי מברסלב אין מה
לעשות אלא להיכנס אל תוך המחשבות שלי.

איך יכולתי לכתוב זאת, ומילא הכתיבה, איך יכולתי לומר זאת בקול
או בשקט, אבל כנראה שזו היתה אני, כי אני לא חושבת שיש בנמצא
מטורף אחר שהיה רוצה לחיות איתך עד ליומו האחרון, או מטורף אחר
שהיה אומר זאת בקול או בשקט.

לפני כמה זמן בילינו לראשונה בדיסקוטק של גאים וגאות, אני לא
התחברתי ואת נראית לחוצה. מאוחר יותר הסברת לי כי התחושה נבעה
מכך שראית כל מיני מכרים וותיקים וגם את ההיא סמי, ההיא שהכירה
לי אותך ושהפסידה אותי לטובתך, אבל משום מה לא היה לך נעים,
אולי כי פחדת שסמי תפלוט מילה שתקפיץ אותי ותזכיר לי מאיפה את
באה ושאולי עם רקורד כמו שלך לא כדאי לי, וגם שהיא לא היתה לבד
כאשר ניסתה את הסמים אלא דווקא איתך ובעידודך. וכן, שחוויתן
חוויות מיניות לא מעטות ביחד.
אוף, הספקתן כל כך הרבה בזמן כל כך קצר.
אני לא חושבת היום שהיא היתה אידיוטית, למרות הסיפורים, היא
בסך הכל ניסתה לשרוד בתל אביב עם כל מיני חצ'קונים שישבו לה על
הגב והיא ניסתה להוריד אותם ממנה ללא הצלחה. אז היא היתה זונה,
אז מה, לכל אחד יש דרך להתפרנס ממשהו.
בני משפחתה הצטיירו עשירים בעיניי, אביה פרנס את אשתו ואת
המאהבת ללא שום בעיה. עד כדי כך לא היתה לו בעיה שהוא אפילו
הביא אותה הביתה כדי שכולם יכירו אותה וברגע שאשתו ניסתה
להשמיע איזה קול קטן או ציוץ (לרוב היא הספיקה לצייץ, יותר מזה
הוא לא נתן לה), הוא שבר לה את הלסת, כך שאם מהיום ההוא והלאה
היא תרצה להביע התנגדות כלשהי, היא תוכל לעשות זאת בכתיבה או
בנהמות, ומאחר שלכתוב היא לא יודעת אלא רק את שמה, כל שנותר לה
זה לנהום. הוא השחית את פניה בהזדמנות אחרת, וכשכבר היה לה
האומץ לקום ולהתלונן, הוא הבטיח להיות בעל טוב. הבטחתו כמובן
החזיקה מעמד חמש דקות, הוא לא הפסיק להרביץ לה אף פעם.

לכולם נמאס ממנו, אפילו לבת הזקונים סמי. היא החליטה להתחתן עם
משה החלבי כדי להסתלק מהבית. היא היתה מיודדת עם משה. הוא נהג
לבוא אל ביתם אשר באור יהודה והשתדל לעשות רושם טוב על האבא
המכה שלה ואפילו על המאהבת.
משה, כמו אבא של סמי, אף הוא קיבל חינוך טוב, מהמקום שהוא בא
אשה לא נחשבת לכלום אלא היא איזה חור (ובמקרה הטוב חור צר
ויבש), שלתוכו משתינים ואם אפשר בקשת אז זה טוב מאוד ואפילו
רומנטי. "כי אין כמו לעשות סקס על מכונת כביסה בזמן שהיא
סוחטת", ככה משה הגאון מחלב אמר.
סמי, שהביאה הביתה חתן טוב ומכובד, הפכה לגאוות המשפחה. אבא
שלה עשה לה חתונה כמיטב המסורת העירקית. היה שם מכל טוב, שכרו
את אולם האירועים המפואר ביותר שיש באזור אור יהודה והזמינו את
כל המי ומי. היין שסיפק אבא שלה מהמכולת היה יין קידוש משובח
וכולם השתכרו.
אף אחד לא ראה שעל קצה אפה של הכלה יש המון פודרה לבנה שלא
תאמה את צבע עורה, אלא את צבע שמלתה.
כבר בירח הדבש המדהים אליו הזמינה משה ושעליו שילם אבא שלה,
פקד עליה משה למצוא על חוף הים באילת בחורה נוספת כדי שיהיה
להם מעניין בלילה. היא ניסתה להתנגד. היא לא סתם התחתנה איתו,
בטח לא כדי לשלוח אותה להביא לו מישהי אחרת ולעשות את זה איתה
לנגד עיניה.
ההתנגדויות לא עזרו לסמי ומשום שכבר נמאס לה לקבל ממנו מכות
היא הלכה למצוא.
וכמה שהיא מצאה.
ביום שהיא הפסיקה עם הקוק, היא קמה ועזבה אותו לא לפני שהוא
הצליח להוציא ממנה חתימה לפיה אין לה כל טענות כלפיו ולא לפני
שהוא ארז את כל ציודם המשותף והעבירו למקום מבטחים.
סמי נהייתה זונה.
זה מה שהיא ידעה לעשות. או להזדיין או לנקות רצפות של משרדים,
משם היא יכולה לגנוב שיחות לחו"ל ובתמורה לשתיקתו של השומר היא
מדי פעם היתה נחמדה אליו. אה, גם להכין טוסטים ידעה.
היא חיפשה אהבה ומצאה אותה אצל כל מיני דמויות אם. השיא היה עם
בחורה מבוגרת שהבטיחה לה את העולם אם היא רק תבוא איתה
להוואי.
אבל לא בחורה כמו סמי תיכנע, לא לאחר שהבטיחה לעצמה שאם היא אי
פעם תאהב יהיה זה מישהו הראוי לכך.
היה לה את שילה, הבחור שהיה כרוך אחריה אך הוא היה נשוי. היה
לה את הדוד חליווה האומלל שאהב נורא את האופן בו היא טיפלה
בכלי זינו, היה לה את אלי מפתח תקווה שעשה את זה איתה ביחד עם
אשתו תמורת תשלום פעם אחת ומאז הם ידידים טובים, רק שאשתו
בפרנויה ובטח היו עוד כמה שלא הכרתי.
היום שבו הבריק רעיון המודעה בעיתון במוחה הפך לבלתי נשכח.
הטלפונים לא פסקו לצלצל, המטומטמת הזאת מסרה את מספר הטלפון
שלה בבית.
וכך גם לי היה העונג להכיר אותה.
עניתי על מודעה בעיתון.