ש. מינוס / עד הסוף המר |
צוקים נפרשים
כמו מקלות אבודים,
תלויים בין גיא והר,
שם נפשות חבולות
מרחפות בשתיקה,
עד הסוף המר.
אל האוויר מתנדפות
כל הנשמות התועות
שאיבדו זה מכבר את דרכן.
אין בו חלונות הימלטות,
כך גם מי שמיצר על שעשה,
לא ימצא את דרכו חזרה,
אלא אל תוך מבוך שמתפתל,
עד הסוף המר.
גם האסונות פג תוקפם,
החומץ כבר ממציא סיבות משל עצמו
להתעקש ולחזור
אל מעמקים של זכרון.
בשוך השתיקות,
בתום הבגידות,
לאור הנסיבות
המאירות כמו חושך מושלם
עד הסוף המר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|