נכתב בין ינואר לפברואר 2001

אי שם רחוק במקום די חמים
חיו להם בשמחה ציפלונים.
ציפלונים ירוקים וסגולים וחומים,
כתומים וכחולים ומנוקדים.

כך ביחד חיו הציפלונים
וכולם אהבו מאד צבעים.
וכל אחד שכל צבע לבש
התהלך ברחוב בשמחה, בלי חשש.

פעם ציפלון אחד מפורסם
גם נחמד גם יפה גם חכם
אמר שממש טוב ללבוש אפור,
הוא אמר: "זה יפה, זה חכם, זה נאור!"

הרבה ציפלונים אז חשבו בלבם:
"אפור זה יפה ונראה די חכם."
וסתם כך פתאום אחרי כמה ימים
צצו להם ציפלונים אפורים.

וכל כך מהר התפשטה השמועה
עד שאפור היה צו השעה.
ועד מהרה הפכו גם הרחובות
לזרם אפור של מכוניות אפורות.

קצת אחרי שכל זה כבר קרה
השיגו כולם חגורה אפורה,
מטריה אפורה עם ציור של אגס
ועשו גם קיפול בתחתית המכנס.




אבל לא כולם התלבשו באפור,
עדיין היה להם חופש לבחור.
והיו ציפלונים שהחליטו לבד
שאין באפור שום דבר מיוחד.

אותם ציפלונים התגאו בצבעם
ולילה אחד התכנסו יחד כולם,
חשבו ודיברו ומצאו מסקנה:
יש באפור הגדול סכנה!



אינני יכול לזהות ציפלונים!
אמר ציפלון ירוק ותמים.
אתמול לא הצלחתי למצוא את אמי
וגם לזהות את אחי מי הוא מי?

ציפלון שכולו התלבש כמו סלט
אמר: "גם הקשת הפכה אפורה במקצת"
אחרי ששמע לחשושים שוב דיבר:
"וגם הירח נראה קצת חיוור."

זקן עם פנים בצבע כחול
הכריז לפתע: "עלינו לפעול!"
נשמעה צעקה:" איך נגבר על כולם?
     חייבים לנסות לשכנע אותם."

ביום המחר הם יצאו לרחובות
לדבר, לבקש, לנסות, לעשות,
אך בכל המקומות קיבלו אותה תשובה:
תתרחק תסתלק מוזר משוגע!

בחושך בלילה ליד חוף הים
אותם ציפלונים התכנסו- לא כולם.
סיפר כל ציפלון אז לכל חבריו
כיצד קיללו ורדפו אחריו.

האם יישאר האפור לתמיד?
ואם יישאר איך נחיה בעתיד?
עד מתי הם ימשיכו אותנו לרדוף?
חייבים לנסות ולשים לזה סוף!

לילה ויום הם חיפשו פתרון
ואם לא ימצאו אז יקרה פה אסון.
אפילו השמש הייתה אפורה,
עצים אפורים הסתדרו בשורה.


ימים ולילות ארוכים הם ישבו
לא אכלו, לא שתו, לא ישנו, רק חשבו.
אחרי ישיבה של שבוע בלבד
לפתע עלה רעיון מיוחד.

יומיים אחר כך באמצע העיר
דיברו ציפלונים על אירוע נדיר.
מסיבה? הפתעה?! נשמעו לחשושים
והכל באפור, זה נשמע כה מרשים!




כרזות אפורות ויפות ברחוב
הכריזו: תבואו! יהיה לכם טוב!
מסיבה אפורה עם הרבה הפתעות,
רק מוזרים לא יבואו לראות!


כולם כבר שמעו על אותה מסיבה
וכך לא נשאר אף אחד שלא בא.
כולם התכנסו בכיכר עצומה
ובמרכזה הם הקימו במה.

היו  ריקודים, להקות, הופעות
ציפלונים אפורים, ציפלונות אפורות.
כולם נהנו ושמחו ורקדו
קיפצו, פיזזו ואכלו ושתו.

לפתע פתאום הופסקה המסיבה
ושקט גדול השתרר בסביבה.
נפסקו מנגינות, מחולות ושירה
כולם נבהלו- לא ידעו מה קרה.

ילד ציפלון קטן וכתום
עם עיניים ירוקות וצעיף אדום
עלה לבמה, הזדקף וגם
אמר בקול: ערב טוב לכולם.

נראה לי מכאן שאתם נהנים,
אבל זה מזה אתם כלל לא שונים.
כולם מתלבשים באותה הצורה
ויש לכולכם מטריה אפורה.

הפסקתם לחשוב רק בגלל האפור,
שכחתם שיש לכם חופש לבחור.
האפור ישתלט על כולכם בקרוב
חשבו אם אחר כך יהיה לכם טוב?



האפור משתלט על השמש, הים
בקרוב זה יגיע לכל העולם!
תראו מה עשיתם, חישבו על זה שוב!
אולי אז תבינו שצבע חשוב!

נשמעו מלמולים אפורים בקהל:
מי הצפלון הזה בכלל?
אבל אחר כך נשמעו צעקות:
"הוא צודק!", "מה עשינו?!" ו-"מה לעשות?!"



ציפלונים בלבם אז חשבו הרהרו
והכריזו: נחזיר את הצבע עכשיו, מהרו!
הם אמרו שאפור הוא איננו שיטה
בגלל שכולנו שונים מלידה.

ליום המחר היה ריח חדש
ושוב ציפלונים התהלכו בלי חשש.
ציפלונים ירוקים וסגולים וחומים
כתומים, כחולים ומנוקדים.