חייגתי את המספר באצבע בטוחה. "היי" אמרתי, נרגע עם המילים.
הקול המהורהר-מעורער שלה ענה לי, "היי..." היא כבר הייתה בשלב
שבו היא לא ישנה אבל כבר מנהלת שיחה לא מודעת עם חלל החדר על
כל מה שצברה במשך היום. "מה שלומך?" היא שואלת, מפוררת את
המילים עם הלשון.

פעם הייתי עונה לה שהכל בסדר ושואל מה שלומה והיא הייתה אומרת
שהיא עייפה. היא תמיד עייפה. ואז היא הייתה שואלת מה קורה,
למרות שהיא כבר שאלה מה שלומי. תמיד השיחות שלנו התחילו אותו
הדבר. תמיד הייתי אומר לה "מתגעגע" בלי "אני" או "נורא" והיה
שקט כמה שניות, שבו דמיינתי כבר את הרגע שאני אראה אותה והיא
תקשיב לי ונתקרב, הידיים שלנו יגששו מתחת לשמיכה, אני אעביר
אצבע על עמוד השדרה שלה וכל חוליה תקרב אותה אלי יותר. עד שאני
אגיע לשקע בגב התחתון ואלחץ רק מעט יותר חזק והיא תיצמד אלי
והחום מהאיזור החלק, בין השדיים, איפה שיש רק עצמות, יחמם אותי
מבפנים. "רוצה לבוא לפה?" שאלתי מבלי לדווח על שלומי או לדאוג
לשלומה.

היא מחכה עם התשובה שמנסה לפרוץ את מחסום השפתיים שלה, וכמעט
יכולתי להרגיש את ההתלבטות שלה, מנסה לשכנע שרק עוד פעם אחת,
שאחרי היום היא מפסיקה, ואז מזכירה לעצמה שהיא לא יכולה להמשיך
ככה ושאין "פעם אחרונה ודי" ושהיום היא לא תבוא אלי. "לא", היא
אמרה מותשת. כבר ניחשתי - בפעם הקודמת לקח לה המון זמן להחליט
שהיא כן באה. הייתי מוכן להתקפל בחזרה לעצמי עד שאת האכזבה שלי
עטפה הרגשה ארסית ושאלתי בקול כמעט מלטף "את רוצה שאני אבוא
אלייך?"

אני לא בטוח מתי הפכתי להיות כזה - סאדיסט, מתענג על כל
התלבטות שלה. בכל פעם שהיא נכנעת בשקט ומקבלת את העובדה שהיא
נשברה גם הפעם, הלב שלי מתחיל לפעום מהר ואני מחייך חיוך רע.
"אפשר..." היא מסכימה, משלימה עם מה שהיא שכנעה את עצמה שהוא
הגורל הנוכחי שלה. "תשאירי לי מפתח", אמרתי וניתקתי, לא מחכה
לרגע החרטה.

עשר דקות אחר כך כבר עמדתי בסלון בדירה שלה. כל האורות היו
דולקים חוץ מבחדרי השינה. חשבתי שכשאני אכנס אליה לחדר אני
אגיד לה שכל האורות דולקים והיא תגיד שהיא יודעת ואני אתעצבן
עליה, בלי לצעוק, שזה בזבוז חשמל ושהיא זורקת כסף לפח. 'בשביל
מה לסבך את עצמך בשיחות?' חשבתי ופתחתי לאט את הדלת.

היא התיישבה על המיטה ומבלי להדליק את האור יכולתי לראות שהיא
לובשת גופיה לבנה ותחתונים שאני אוהב. הייתי כבר עירום כמעט
לגמרי עוד לפני שהדלת נסגרה מאחורי. החלקתי למיטה, מפשיט אותה
לאט, נוגע לא נוגע, והיא לא מנסה אפילו ליהנות ולא חשוב לה
שאני אהנה. גמרנו, או שגמרתי. זה לא חשוב. התלבשתי וניקרתי את
השפתיים שלה. היא ניסתה להיתפס בהן לנשיקה אמיתית, כמו תמיד.

יצאתי החוצה, מרגיש את השליטה שוב. החזרתי לעצמי את השליטה.
ובעוד כמה ימים אני אאבד את עצמי ואתקשר אליה שוב. רק שהיא לא
תתחזק לי פתאום.