יום כיפור. יום החטאים והסליחות. כולם יוצאים לרחובות לחגוג את
היעדרות המכוניות מהכבישים, אם זה בהליכה, רכיבה על אופניים,
או סתם בהסתכלות מהצד. יש הנשארים בבית ורואים סרט בליווי צמוד
של קערת פופקורן.

ויש את אלו שצמים. נשארים בבית ולא עושים כלום. האם הם עושים
זאת כדי לכפר על חטאיהם? אני לא בטוח. רובם עושים זאת כדי
להגיד: הצלחתי לצום. קבוצת האנשים האלו רק הולכת וגדלה, כמו
עדר כבשים.

וכאן משתלב סיפורי, שהתרחש ביום כיפור.
השעה 4:30 בבוקר, ואני הולך בכביש המפותל בין מעלות וכפר
ורדים, לכיוון הכפר. הכלב עם מבטו חסר האונים, ששכב בצד הכביש
עדיין נמצא שם, הרגליים האחוריות שלו מכוונות כלפי מעלה
והקדמיות נמצאות במצב אופקי.  נדרס? לא בטוח. משהו פגע בו.
מבטו נראה קפוא כאילו לא הספיק להגיב בזמן להימנע מהתקיפה.

אני ממשיך עוד קצת, ולפתע אני שומע רעש של רשרוש שיחים ורואה
תזוזה בחושך המוחלט שבצידי הכביש. לפתע יוצא מהשיחים חזיר בר
ענקי בצבע ורדרד-חום. החזיר היה גדול מימדים ופניו נראו זעופות
על שהעזתי לעמוד בדרכו. הוא נראה רשע ומוכן לתקיפה. נסוגתי
לאמצע הכביש, ולא היה לי מושג מה עליי לעשות באותו רגע. הוא
פגע בכלב, חשבתי לעצמי. חזיר הבר מתקדם לעברי, ואני לא מוריד
את עיני ממנו, מרוב פחד מכל תנועה שיעשה.

לפתע, מהצד השני של הכביש אני שומע קולות נוספים ומהיער עולה
עדר של 16 כבשים תועים ותמימים, שעל מבטם ראו שנקלעו למצב
מסוכן מבלי ידיעתם. מבטי פזל אל העדר. איפה הרועה שלהם? חזיר
הבר שם לב לנוכחותו של העדר. הוא הסתכל עליי ובחזרה אל העדר
כאילו היה מתלבט במי לבחור. עדר הכבשים נעצר, כאילו הרגישו את
הסכנה. הכבש האחרון התנתק מהעדר והחל ללכת לכיווני ולבסוף נעמד
לידי. הכבש השישה עשר. החזיר המשיך להתלבט, וברגע שהסיט את
מבטו לעדר פתחתי בריצת ספרינט, והכבש השישה עשר רץ לידי. רצתי
במעגלים. החזיר הרשע הבחין בריצתי והחל לרוץ אחרי, אולי זה
יבלבל אותו. העדר עמד במקומו. כבר התעייפתי מהריצה והחזיר
עדיין דהר אחרי. התעייפתי, לא יכולתי יותר. העדר היה מולי
והתחלתי לרוץ לכיוונו. הכבשים בעדר הסתכלו עליי רץ ונתנו בי
מבט לא מבין. כשהייתי קרוב לעדר פניתי שמאלה, והחזיר המשיך ישר
אל העדר. כל 15 הכבשים החלו לרוץ בחזרה ליער, והחזיר אחריהם.
לא ידוע מה עלה בגורלם.
עמדתי שם, מתנשף ומזיע מעייפות. הכבש השישה עשר הסתכל עליי
מלמטה במבט שואל ומבולבל.
"סליחה", אמרתי. "הייתי חייב".
הכבש השישה עשר המשיך להסתכל עליי במבט בוחן, ולאט לאט נסוג
ממני, עד שנעלם לתוך החשיכה.