הסיפור מתרחש בעיר הגדולה של כוכב קטן ושמו צרא, שהוא ממוקם
במערכת הכוכבים הסולרית שהיא ממוקמת בפנייה השלישית אחרי
כדה"א, שמאלה וימינה, לכיוון צפון, דרום, מזרח ומערב.



מערכת הכוכבים הסולרית, בנויה משלושה כוכבי לכת, וכשמה כן היא,
היא מקבלת אנרגית שמש בעזרת תהליך ההיפוך השדה המגנטי במסלול
שבין כדה"א ושל צרא (וזהו עניין מסובך מדי ואין צורך להסבירו
מעבר לכך).

תהליך זה קורה פעם בשנה גראגוריאנית של כדה"א , המקבילה (כמו
כל זמן אחר שקיים בכדה"א) לזמן שנה של צרא, ובאופן מפתיע למדי
גם נמדדת באותו אופן.



הנערה שאת סיפור יום הולדתה  נספר, הגיעה לגיל 26 שנים.

היא לא ציפתה למאורעות לא שיגרתיים ביום הולדתה ה - 26, שכן
בגיל 26 למרות שכמעט הכל עדיין חדש, ויש הרבה ללמוד וצורך
להתרגל - היא הרגישה שחלק נכבד מהחדש היה שגרה.

היא הזמינה מספר חברות קרובות, ותיכננה ארוחת ערב לפרטי פרטיה.


אך שבוע לפני יום הולדתה, כשכל הסידורים נעשו לקראת מסיבה,
חזרה הנערה מיום רגיל של עבודה, השעה היתה כרגיל 8 בערב, היא
נכנסה לביתה ובמקום החתול הנאמן שנהג לכשכש בזנבו ולגעור
לקראתה, היא ראתה דמות גבר גדל מידות משכל רגליו (בצרא אין
כיסאות) במרכז החדר ומביט לעברה, בתחילה ניסתה לראות מבעד
לאפלה שגדלה להיות מאיימת, אך בשניות הבאות נבהלה וקפצה לאחור
מנסה לברוח. יד חזקה סגרה על פיה, יד שניה החזיקה את גופה ויד
שלישית סגרה את הדלת בעודה נמשכת לפנים ביתה (כן כן לתושבי צרא
יש שלוש ידיים)  היא הרגישה מעורפלת והתעלפה.

הנערה התעוררה אחרי מספר שעות בשדה שומם וצהוב, היא ניסתה
להרים את ראשה אך הוא היה כבד. היא היתה מפוחדת וניסתה להבין
את הקורה סביבה, לבסוף הצליחה להרים את ראשה, מסביבה עמדו שני
גברים ואישה אחת, תחושה גועל מילאה אותה והיא הרגישה צורך
להקיא, היא לא הזיזה את ראשה במהירות מספיקה וליכלכה את עצמה,
הגבר שאותו זיהתה עפ"י  מידותיו הגדולות, כגבר שחיכה לה
בדירתה, הוציא מתיק פלסטיק מטלית לחה, כאילו הכין אותה מראש
וניקה אותה, לאחר מכן הוציא כותונת פשוטה ומסר לנערה, שני
הגברים הסתובבו והאישה אמרה לה "תתלבשי", הנערה פחדה מאוד אך
לא העזה להמרות את פי האישה. היא התלבשה והתישבה במקומה מכנסת
את רגליה כך שיכלה להשעין את סנטרה על ברכיה ולהציץ מעלה אל 3
האנשים הזרים ששלטו בה.

"לפעם הבאה תדעי להסיט את ראשך מהר יותר" אמר האיש הגדל
מידות.

שתיקה של דקה שררה, ורק קול הרוח היבשה שמכה בענפים הבודדים של
השיחים היבשים ששרדו את החום הסולארי נשמע.

" מי אתם" שאלה

"שאלה לא נכונה" ענתה האישה

השתיקה שבה לשלוט, אחרי דקות ארוכות אמרה האישה " אל תפחדי,
אנחנו פה כדי להעניק לך את מתנת יום ההולדת המרתקת ביותר
שקיבלת בחייך"

"מי אתם" , הפעם רעד קולה של הנערה.

"אנחנו העתיד שלך" אמר האיש גדל המידות.

"העתיד שלי" חזרה אחריו הנערה כהד

"כן", אמר האיש השני שנראה צנום יחסית לשני עמיתיו מגודלי הגוף
אך נראה הרבה יותר סמכותי מהם,הוא לבש משקפי שמש כהים, גדולים
וחליפת 5 חלקים מגוהצת בקפידה (נסו לא לדמיין את ההגיון
שמאוחרי זה). ברגע שדיבר, הם צעדו שניהם צעד אחד אחורה והרכינו
ראשם.

הוא נראה כאילו כל המצב עצמו אינו גורם לו אושר אף גורם לו
סבל, הוא דיבר בקול משועמם ואדיש.

הנערה פחדה ממנו והכריחה עצמה להתרכז בכל מה שאמר ולא לפספס
מילה, על מנת שלא תהיה היא הסיבה שבגללה יצטרך לחזור על דבריו,
מה שהיה בברור מעיק עליו.

"ובכן, ילדה" המשיך "כמו שאת יודעת, פעם בשנה צרא מקבל מכדה"א
אנרגית שמש בכמות סבירה המאפשרת קיומו של צרא והחיים בו, מאז
ומתמיד  חשבנו שתהליך זה הוא פיזי-כימי -קוסמי בלבד, אך הסתבר
לנו, תושבי צרא, שוב, כי יש לנו הרבה ללמוד על הדרך בה קורים
החיים ונבנים תהליכים"

הוא השתהה שניה ואז המשיך

"לפני כחמש שנים הצלחנו לשלוח את האדם הראשון לכדה"א, מבלי
שיחזור בצורת גרגיר אפר הפוך" הוא הביט בה וקלט את מבטה השואל
וענה "הדרך היחידה להגיע לכדה"א היא בזמן תהליך היפוך השדה
המגנטי של כדה"א-צרא, ואז כל צורה חיה שנקלעת ל מסלול מתהפכת
פנים וחוץ שוב ושוב  תו"כ איבוד אנרגיה למען התהליך עד אשר כל
מה שנשאר הוא גרגר (בד"כ הפוך) של אנרגית חיים של אותה צורה"

הנערה הביטה בו ותחושה בלבול והיראה  הפכה לדעה מוצקה שהופשטה
למחשבה - האיש הזה מטורף ואני הולכת למות.

האיש, כאילו צפה בשעמום את סדרת התגובות שלה המשיך בנימה אדישה
את הסברו.

"אנחנו החוק העליון" אמר ביבושת.

היא השתתקה, החוק העליון חשבה לעצמה, חשבתי שזהו סיפור שנועד
לכסות על כל הפשעים שבצעו אנשי צרא מאז ומתמיד, לעולם לא
חשבתי...

לא יתכן חזרה שוב ושוב בראשה.

אולי תעלול של החברות חשבה וחיוך קטן עלה בזוית פיה אך נמחק
ברגע ששמעה את הסמכותי: "וזה לא תעלול של חברים". ובאותה נשימה
כאילו מאס בתחושות הצפויות מראש שלה ורצה לקרב את הסוף המשיך
בדבריו,

"ובכן לפני חמש שנים נשלח, במקרה, אדם שאותו יום היה יום
הולדתו, והוא למרבה הפלא, ועד עכשיו אין לנו מושג מדוע, הצליח
לעבור את המסלול ולהגיע לכדה"א. שם שהה במשך כ 23 שעות וחזר
שעה לפני סיום התהליך, כאשר חזר אותו אדם לצרא, הוא היה חיוור
כמי המים הגדולים של צרא המרכזית ( שזה האוקיאנוס של צרא),
כאשר הצלחנו להוציא ממנו מספר מילים, הסתבר כי בכדה"א ישנם
צורות חיים דוחים בצורתם, ועפ"י דיווחים של נוסעים נוספים
ששלחנו, גם ליצורים יש מה שנקרא רגשות, הגיון ותרבויות
שונות."

הוא השתהה לשניה ואז המשיך.

"בעצם הם אנחנו" ואז שתק.

"אני לא מבינה" אמרה הנערה, שהחלה להתעניין בדברי הסמכות שעמדה
מולה.

"כדה"א שונה מצרא מבחינה ביולוגית - כימית - פיזית אך הוא אינו
שונה ממנו מבחינה... רוחנית מסתבר."

הוא השתה עוד מספר שניות

"לכל אחד מאיתנו יש אדם המקביל לו בכדה"א, ממש כמו שהזמן
מקביל, אך כמו השמש שאותה אנו מקבלים "יד שניה", גם אנחנו
מקבלים את הגורל שלנו מידי אותו מקביל לנו בכדה"א, המעשים של
אותו אדם ומקריות הארועים בחיים שלו הם אלו שקובעים את גורלנו
שלנו"

הוא הסיר את משקפיו הכהות מעיניו ומחק דימעה, שניה אחר כך עשו
זאת בתאום שני המגודלים שעמדו אחריו.

"כל שנה" המשיך "אנחנו מחפשים את אותו אדם שיום הולדתו חל
בתאריך שבו קורה ההיפוך והשנה זה קורה ב: 15/7"

"אבל לא רק לי יש יום הולדת בתאריך הזה וחוצמזה כבר
הזמנתי..."

את דיבורי קטע האיש המגודל ששוב כרך את שלושת זרועותיו סביבה
ועילף אותה.

היא התעוררה בחדר גדול  ריק שקירותיו היו עשויים  מתכת.

"שלום לך" שמעה הד של קול במהומהם, היא ניסתה להרים את ראשה אך
הוא היה כבד מדי, היא נזכרה בפעם הקודמת שניסתה והצליחה והפעם
וחליטה לוותר.

היא חיכתה שמבטה  יתבהר ואז הסיטה ראשה לצד בעדינות

"גם זה פתרון" אמרה האישה שעמדה לצידה והביטה בה, זו היתה אותה
אישה מהפעם שעברה, הפעם היא היתה לבושה בחליפה שכיסתה את כל
גופה, הנערה הרימה את ראשה בעדינות והביטה בעצמה, היא שכבה על
שולחן מתכת, ערומה כולה, היא נבהלה, הרגשת הבחילה תקפה אותה
שוב, הפעם היא הספיקה להסיט ראשה והקיאה לתוך כלי מתכת שהופיע
בשניה שבה הקיאה ונעלם בשניה שבה סיימה, היא התיישבה מבולבלת
על המיטה הקשיחה, לא מבינה היכן  היא , ומהו הזמן הנוכחי.

האישה נתנה לה כותנת נוספת להתכסות "סליחה אמרה אני רופאה והיה
צורך לעצמי לבדוק אותך לפני הנסיעה"

"ואם לא הייתי מתאימה - הייתם..."

"שכחת ? לא אנחנו קובעים את הגורל שלנו"

"הם קוראים לזה אלוהים" נשמע קול שונה, הנערה הסיטה אתאשה
לאחור וראתה נערה נוספת, נשענת על אחד מקירות המתכת של החדר
הקר.

"מי את?" שאלה הנערה

"אני נסעתי שנה שעברה - 6/6"

עברה דקה ארוכה שבה הנערה עיכלה את מעמד הבחורה שנשענה על
הקיר.

"ומה ראית?" שאלה לבסוף.

"זה שונה...מגעיל"

"לא פחדת?"

"מאוד, כל הזמן"

איך הסתדרת?"

הנערה התקדמה למרכז החלל ושיכלה רגליה, היא חייכה חיוך מבין
לנערת יום ההולדת של השנה מכיוון שידעה בדיוק איך היא מרגישה,
גם היא הרגישה כך לפני כשנה, מבולבלת מפוחדת וחסרת כל תחילתה
של הבנה, היא ענתה לה עיניינית ככל שיכלה אך שמרה על טון דיבור
רך, "הייתי שקופה להם, אנחנו אנשי השמש הסולארית נהיים שקופים
באור השמש האמיתית"

"למה נסעת" שאלה הנערה

"כי רציתי לדעת את העתיד"

"למה ? הוא יגיע גם כך"

"כי זוהי דרכי היחידה לשלוט בו, את מבינה"

"אבל את לא יכולה, גורלך נתון בידיים של אחרת, זהו הוא עולמך,
זהו הוא גורלך" היא נחה לשניה בדיבורה המתפרץ, מאמצת את מוחה,
מתעמקת בנושא "ומדוע את ולא אחרים ?" הוסיפה וסיימה.

"וחוץ מזה" המשיכה הנערה, "אם גורלנו נתון ביד המקבילים שלנו
בכדה"א, אנחנו מפרים את כל החוקים הטבעיים, ואיך בכלל אנחנו
יכולים להפר את כל החוקים הטבעיים, אולי זה אסור אולי זה יתנקם
בנו לאורך זמן"

"אין אנו יכולים לענות על שאלות אלו, נערה" התערבה הרופאה
בשיחה.

"כל מה שאנו יודעים הוא שכדה"א מלא באנשים שאינם יודעים לעשות
את ההחלטות הנכונות ואין הם מודעים לאחריותם כלפי עולמנו לא
באופן אינדיודואלי ולא באופן כללי ולכן אנו משנים גורלות של
יחידים בהתחלה ובבוא העת נשלח שליחים להצלת צרא כולה, צדקת
בשאלותיך, יכול להיות שאנו טועים ולכן אנו משתמשים בכם
כניסויים בגורלות בודדים"

אז התערבה נערת ה 6/6 והוסיפה "ואולי,אולי יתכן ונרויח מכך
וגורלנו ישתנה לטובה, כמה נפלא שקיבלנו את ההזדמנות להיות
האלוהים של עצמנו"

הרופאה והנערה הביטה בה בפליאה.

"הביטוי משם" התנצלה נערת ה- 6/6.

"את אופטימית מידי, על הגבול הטיפשות" הביטה בה נערת ה-15/7
בתוכחה.

"פחד לא יוביל אותך לשום מקום, קיבלת את המתנה הכי יפה ליום
ההולדת שלך, נצלי אותה"

"רק זכרי" הוסיפה הרופאה

"זה לא ממש פשוט, תמיד תהיי מרוכזת ונסי להפנים כל פרט קטן,
מכיוון שאת רואה ואינך נראת, את יכולה לדעת הכל ולכוון את
מקבילתך לפתוח רק את הדלתות הנכונות, וגם אז, ישנה המיקריות"

"המקריות" חזרה אחריה הנערה בעייפות, מחכה למשפטים הסתומים
הבאים שגם אותם תצטרך לעכל בשעות הבאות.

"יכול להיות שתכירי את מקבילתך אך שום מקרה שיקרה באותו יום
יהיה בעל חשיבות שתוכל לשנות את גורלך, או שתשגי ולא תצליחי
במעשיך כך שנתנה לך ההזדמנות ופיספסת..."

"אך אל תשכחי, זהו יום הולדתה של מקבילתך גם בכדה"א וסביר
להניח שיקרו מקרים, וגם אם לא תשפיעי עליה, תזיזי דברים שיגרמו
לה להרגיש, לחשוב ולעשות דברים, ואז תתחילי לגלגל את הכדור..."
הוסיפה הנערה האופטימית של ה 6/6 שלמען האמת החלה לעצבן את
נערת ה- 15/7 יותר ויותר

"וכל זה ב 23 שעות בלבד ???"

"כן" ענו שתיהן.

הנערה החזיקה בראשה בחוזקה ולחצה (משלושת הכיוונים גם יחד)

"אני מבינה שאת צריכה לחשוב" אמרה הרופאה

"אני יודעת שאת צריכה לחשוב" אמרה נערת ה 6/6

"בהצלחה" איחלו שתיהן ודקה לפני שיצאו את החדר, פנתה הרופאה
ואמרה

"ארוחת ערב עוד שעתיים"

"תשובה אנו מצפים לקבל עוד שלושה ימים" ואז יצאו.