ואנחנו שותקים
מסתכלים,מחרישים.
בולעים כל בדותה,
מכבדים יריקה.
הם בכנסת יושבים
נואמים, נוהמים.
לעיתים מתנפלים
מחרפים, מגדפים.
בסלון מול מרקע
ילד קט ותמונה.
לא מבין, אך לומד
איך בדיוק זה עובד.
ומזה לאביו, לאימו, לאחיו
ועובר לרחוב,
לשכונה,
למשחק ילדים בגינה.
ובגיל העשרה, סתם כך
הוא ושתיים במטווח
סכינים, על קרבן
מזדמן המסכן, שנטבח.
כן,כמובן, לא רק כנסת,
היא מירב הדוגמא.
הרחוב, הכבישים,
אלימות מול נשים.
פה מילה, שם מילה,
נאבדה השליטה.
שגעון של שנייה
כאוס, אפוקליפסה, אימה.
צעקת התמים לבדה, אבודה.
בלי קולם של כולם שאכפת,
זה המסר, כקודמיו,
ישכח כחלום ב א ס פ מ י א. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.