נסעתי איתך לעיר וחיפשנו
מה בקור הזה
יעשה לנו טוב מבפנים.
העלית לי תדופק, כשדחפת
לי יד לכיס מכנסיי.

זה עבד, לזמן מה, וכך הבטתי בך
דרך תבנית ישנה.

בעיר העתיקה,
חממתי תנור רתכים,
התכתי את בשרך. את כולך היית
נוזל מבעבע וחם.
יצקתי אותך לנעליים גדולות,
לגוף כה מוכר לי,
עד שידיי מתעקלות לפי מימדיו גם בשנתי,
עד שמחשבתי עורגת אליו בכל רגע.
דרך גופך החדש אהבתי אותך
לשעת לילה, עם אדי אלכוהול.

לכשהתעוררתי, נבהלתי מדמותך הלא-מוכרת
שניצבה במיטתי. הבנתי טעותי.
התבוננתי וסלדתי, מעצמי.
אך עינייך כחולות כשלה, ראיתי לפתע,
ובהן בוערת אותה נחישות:
לחיות,
למות.