אני מחפש דרך הוגנת
לתלות אותך על חבל הכביסה,
כי זה שלוש שנים וחצי
וחלומות ששיניתי במיוחד בשבילך.

לוקחת הפסקה ממני
ואני לוקח הפסקה מלנשום,
טובע אל תוך פיסת אדמה,
נדרש אלי קבר אבי, מצטט פסוקים שגויים.

אני הולכת ובורחת ממך,
כי אתה אותי מגביל
וכי אתה אותי שונא
והמדהים הוא שאינך יודע זאת עדיין.

אני בוכה בלילות,
כי זה אתה שאהבתי,
אך עתה כבר הפכת אתה,
לגבר אחר, שאף אינני יודעת  קצבי נשימותיו לזהות.

בואי נברח למקום אחר,
נתחיל מחדש לפתוח
פצעים פעורים. לקלף את העור,
ללקק אחד לשני
צלקות.

בוא איתי ונשכח מהכל,
נעזוב בית-הורי,
נפרש מחדש
אחד לשניה חלומות
וסיוטים מדממים.