קוראים לי... זה לא משנה איך קוראים לי, או קראו לי, מה שחשוב
זה שאתם כאן.
יש לי בעיה ממש ממש דחופה, ואני צריך עזרה, אתם מבינים?
לפני כמה זמן, שבוע בערך הייתי אומר, הם פגשו אותי, כלומר אני
פגשתי אותם, שוב, זה לא משנה, העיקר שנפגשנו.
ואני לא אומר שזה טוב או משהו כזה, זה בהחלט רע מאוד, שאני,
והם... נפגשנו, אתם יודעים?
ושבוע לפני השבוע שפגשתי אותם, ידעתי, פשוט ידעתי שמשהו עומד
לקרות, משהו בדיוק כזה, שמישהו יפגוש אותי...
בכיתי שעות... שעות על גבי שעות, כי ידעתי, אתם מכירים את זה
בטח, כשאתה סתם יושב ופתאום מתפרץ בבכי? בטוח שאתם יודעים, כי
אתם אנושיים... אבל רגע, איפה הייתי? אה, כן, אז פגשתי אותם.
אין לי הרבה זמן, כמה דקות, אז אני אנסה להסביר לכם מהר מה
קרה...
טוב, אז ככה, הם באו, ואני... אני פשוט לא שמתי לב איך שזה
קרה, פתאום, פתאום! נשארתי בלי כלום... פשוט ריק! איך אפשר לא
לשים לב לכזה דבר? כי זה היה חזק אתם מבינים, זה לא כאילו
מישהו יכול להתעלם מזה... אני פשוט לא מבין מה קרה, איכשהו הם
עשו את זה בלי ששמתי לב...
את כל מה שהם רצו, כל כך מהר... אוף, בגלל זה אני צריך עזרה!
זה כי אני לא שמתי לב נכון? אז איך אני אמור לדעת מה הם עשו אם
לא ראיתי אותם? כמו רוחות, כמו בסרטים כשימים עוברים מהר ככה,
דוחסים שנה בחמש דקות? אז בול ככה זה היה! נכון? נכון שזה
מוזר?!
אז מה אני אמור לעשות תגידו לי?
מה אני אמור לעשות עם עצמי...