החלטתי לעשות לך ילד
חימר,
במקום האחד הקודם.
ילד קטן, קפוא ומושלם,
לא כמו זה שהיה לך,
שלם.

עשיתי לו עיניים נוצצות ומבט,
בדיוק כמו לזה שהלך.
זוג רגליים ישרות לחלוטין,
ידיים חופשיות,
ושיער בלונדיני, סתם כנספח.

דאגתי שיהיה לו חוש כיוון מעולה
וגם מפה של שדות העולם.
מבחינת היגיון, זה יותר מחכם
שאם כבר יצרתי אותו ככה מושלם
כדי שיישאר כך, זה נראה לי עדיף.
מה את אומרת, לוותר על מפה?
שנצא לשדות עם חיוך וצעיף?

עשיתי אותו, כעשרים סנטימטרים,
קצת קצר יותר מן האחרון.
לא קצר בהרבה, את יודעת,
גם הילד שלך התקצר בזמנו.
שלך גם איבד חיוכו
ואת הדעת,
כך שילד חימר זה יציב בהרבה.
הוא יידע כבר לשמור על הבעה מקובעת
כשאמו תאחז בפלג גופו העליון
ותבכה.

החלטתי לעשות לך ילד
חימר,
במקום האחד הקודם.
ילד קטן, קפוא ומושלם,
לא כמו זה שהיה לך,
שלם.

אך כשסיימתי,
תחת אור מנורה,
האמת ששכחתי פתאום התחוורה.
ובגישה אופיינית, תקיפה וישירה,
יצרתי מילד חימר,
מאפרה.