[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דניאל הייתה ילדה רגילה,לפחות עשתה רושם של אחת. כשפגשתי אותה
פעם ראשונה זה מה שחשבתי עליה. היא נראתה לי מלאת חיים ושמחה,
כזאת שכולם אוהבים. פגשתי אותה בכיתה ז' כשהגעתי לחטיבה חדשה.
היא הייתה מלאת מרץ, אך עדיין די ביישנית. שמתי לב לאחר כמה
זמן שלמרות שתמיד היה חיוך על פניה, בעיניה הייתה הבעה עצובה.
תמיד תהיתי על כך, אך אף פעם לא אזרתי אומץ לשאול אותה על זה.

כשנכנסתי לכיתה התיישבתי די מאחורה. לאט לאט שאר הילדים נכנסו.
אני הייתי עסוקה וקראתי את הספר שלי לכן לא ממש שמתי לב
לסביבה. פתאום שמעתי קול שברירי שואל בנימוס - "אכפת לך שאשב
פה לידך?" "מה פתאום! בואי!" עניתי והזזתי במהירות את הדברים
שלי. "איך קוראים לך?" שאלתי בהיסוס קל. "אני דניאל," אמרה
בקולה הביישני "ואת?" "עומר." בכך פחות או יותר הסתכמה השיחה
שלנו לאותו היום. לא יודעת למה, אבל אני, והסתבר שגם היא, פשוט
בטחנו אחת בשנייה, ונקשרנו אחת לשנייה. ביום אחר כך פשוט ישבנו
שעות. היא סיפרה לי הכול על עצמה, אך עדיין הרגשתי שהיא לא
מספרת לי משהו עליה. היא הייתה באה אליי כל הזמן. מסיבה כלשהי
אף פעם לא הסכימה שאבוא אליה. כל פעם שניסיתי לשאול אותה על זה
היא התחמקה. לאחר כמה זמן הבנתי שזה נושא רגיש אצלה אז לא
שאלתי אותה יותר על זה.

לדניאל היו ידידות רבות, ולא היו אנשים שבאמת שנאו אותה. היא
הייתה נחמדה כזאת שכולם אוהבים. משום מה דניאל כל הזמן ניסתה
להוכיח את עצמה. היא הייתה לומדת המון וקיבלה את הציונים הכי
טובים בכיתה. איך קינאתי בה על כך. עבדתי קשה כמוה ותמיד
קיבלתי פחות ממנה. אבל היא אף פעם לא הייתה מתנשאת ותמיד הייתה
מציעה לעזור לי לפני כל מבחן או בוחן.

בהפסקות כשישבנו כולנו בכיתה דניאל נראתה מנותקת, כאילו היא לא
שייכת לכאן. כאילו אנחנו מעולמות שונים לגמרי, ולה לא מגיע את
החברות הזאת שלנו. או שמא שלנו לא מגיע את החברות שלה. יום אחד
שאלתי אותה, "תגידי, למה את מתנהגת כאילו את לא שייכת אלינו?
כי אם ככה את חושבת זה לא נכון. את אחת מאיתנו. זה אפילו קצת
פוגע שאת מתנהגת ככה." היא הסתכלה עליי, המומה מהיושר הפתאומי
הזה שלי, ואולי קצת פגועה מהחוצפה שלי. "אמ... זה מסובך. בואי
רק נגיד ככה, את ואני לא באמת מאותו עולם. אנחנו באות מהעולמות
הכי מנוגדים שיש." ראיתי שקצת קשה לה להגיד לי את זה, אבל
רציתי לדעת. רציתי לדעת את מה היא מסתירה ממני. במחשבה לאחור
הייתי מאוד אנוכית, אבל היינו חברות טובות וציפיתי שתספר לי
הכל כמו שאני סיפרתי לה, אז המשכתי ללחוץ. "למה נראה לך? את
חלק מהעולם שלנו! חלק מהחיים שלנו! איזו סיבה יש לך לא להיות?"
אמרתי בלהט. "תאמיני לי, אני לא. עברתי דברים אחרים בחיים ממה
שאתם עברתם. דרך החיים שלי שונה משלכם. אני לא כמוכם. אנחנו
כמו שחור ולבן, יום ולילה." שמתי לב שהיה בקולה נימה של עצב,
גאילו נזכרה במשהו שהרבה זמן לא חשבה עליו. חשבתי מה להגיד,
אבל לפני שהספקתי לפתוח את הפה עומרי התחיל לדבר: "את חלק
מהעולם שלנו. לכל אחד היו חיים אחרים. אבל עכשיו את חלק מהחיים
שלנו. אנחנו כולנו רוצים אותך בחיים שלנו, ומקוות שאת רוצה
אותנו בחיים שלך. לא משנה לנו מה עברת, מה שמשנה לנו זה מי שאת
עכשיו, כרגע, ובינתיים את כן מישהי שאנחנו רוצים בחיים שלנו!"
כולנו הסתכלנו עליו בתדהמה, כי דברים כאלה לא יצאו מהפה שלו
בדרך כלל. הוא תמיד היה המצחיק, הכי לא רציני שיש. "עזבו. אתם
לא תבינו. אף אחד מכם. בבקשה תפסיקו לדבר על זה. יום יבוא
ואולי אספר לכם." ובסיום דברים אלו דניאל הסתובבה ורצה
לשירותים.  מאז לא חקרתי אותה על זה יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם המצות עשויות
מקמח מצות
אז ממה עשוי
הקמח מצות אם לא
ממצות שעשויות
מאותו הקמח
בדיוק?


קושיה לפסח


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/05 8:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיסטרי גירל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה