[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לירון צבי
/
מכתב לאבא האדיש

אבא, אני לא יודעת למה יש לי דחף פתאום לכתוב לך...
אולי כי בדיוק עכשיו חיטטתי במגירה שלי ומצאתי את המכתב שכתבת
לי כשמלאו לי 12 שנים.
ודמעות עלו בעיניי...
ולמרות שאתה פה פיסית, אתה חסר לי...
ועכשיו אני יושבת ומנסה לחשוב מתי הייתה הפעם האחרונה שבאמת
חיבקת אותי מכל הלב... כי אתה פה וכי אכפת לך...
ואני לא מצליחה להיזכר... וזה גורם למעין צביטה בלב.
מתי הפעם האחרונה שהראית לי איך אתה מרגיש? ששאלת אותי משהו
והתעניינת?

ואני מנסה, באמת שכן, אבל אחרי כל כך הרבה זמן של תחושת ניכור
מצידי - אני כבר מתחילה להתייאש - ואני לא רוצה להתייאש!!!
אני יודעת שאכפת לך ואני יודעת שאתה פה - דואג לי... אבל חסר
לי שתראה את זה.
וכן, אני יודעת שאתה בן אדם די סגור ואולי זו באמת דרישה גבוהה
מדי שתראה לי איך אתה  מרגיש, אבל אתה חייב להבין שאני לא
מבקשת משהו ברמה גבוהה - רק שתהיה מעורב בחיים שלי טיפה יותר.
אל תפחד ממה שיהיה. אתה אבא שלי ולא משנה כמה אני איפגע ממך,
הכל מחלים ועל הכל אפשר להתגבר - בקשר של אב בת אין פצע שלא
יכול להגליד גם אם לוקח לו הרבה זמן.
וזאת בדיוק הסיבה שעוד לא ויתרתי ועוד לא נכנעתי לפצע שכבר
קיים אצלי - למחסור שיש לי ממך...
ואני רוצה להאמין שאתה כן פועל מאחורי הקלעים שם ודואג שהכל
ילך לי בסדר - אבל אני לא רוצה אבא שיסתתר מאחורי איזה מסך או
וילון ולא יהיה מסוגל להגיד לי מה מפריע לו ומה הוא מרגיש.
אני רוצה אבא שירגיש איתי חופשי ויהיה מסוגל להתמודד עם
התגובות המטורפות שלי למרות שהן יכולות להרוג מבפנים - ופה אני
מבטיחה לך למתן את התגובות הכל כך מוגזמות שלי.
אתה חייב להבין - לא משנה מה תגיד או כמה תעצבן אותי לפעמים או
כמה אני ארגיש שאתה לא במקום, אני יודעת שאתה פועל לטובתי ואתה
לא רוצה להזיק לי וזה כנראה עוד אחד מהגורמים שפשוט לא נותן לי
להתנתק לגמרי ולהתייאש.
אני רוצה לצטט שורה מהמכתב שכתבת לי - "תמיד רציתי לנטוע בך את
התחושה שאין אני מחטט ברגשותיך ובמה שעובר עליך וזאת מתוך פחד
שמא אעבור את המינון הראוי והדבר ייתפס על ידך כחיטוט."
אז אבא, אחרי שלוש שנים וחצי מאז שהמכתב נכתב אני עונה לך
תשובה ברורה ככל שאני יכולה - תחטט! תחטט! תחטט! אני רוצה אותך
בתוך החיים שלי וכמה שיותר עמוק. אני רוצה להיות מסוגלת לקום
בוקר אחד עם תחושה נוראה או מדהימה וישר לרוץ אליך - כי אני
באמת אוהבת אותך וסומכת עליך.
ואתה יודע מה? גם אם תחצה את הגבול זה לא נורא! אולי אני אגיב
בצורה פוגעת אבל תאמין לי שזה לא מהלב, וההתעניינות נותנת לי
תחושה של אכפתיות בבית - ואחרי מקרים כאלה אני מסוגלת להיפתח.
חוץ מזה, איך תדע איפה הגבול שלי עובר אם לא תנסה לחצות אותו
מדי פעם אלא במקום זה רק תחכה שאני אפנה אליך?
הרי זה ברור לשנינו שאני אישית לא מסוגלת לפנות אליך וגם כשאני
מנסה, זה לא ממש מצליח לי - עובדה שכואבת בפני עצמה.
אני לא רוצה שלקשר שלנו יהיו גבולות. אני רוצה להיות מסוגלת
לומר לך הכל וגם אם זה כואב נתגבר - כי ביחד אנחנו הרבה יותר
חזקים. וכשאין לי תמיכה גלויה ממך זה מחליש אותי ומעציב אותי
.
אז אני פונה אליך במכתב זה בזעקה ליחס, לתשומת לב ולהתעניינות
גלויה - אני רוצה שתשאל אותי מה היה היום ולהיות מסוגלת לענות
לך מכל הלב... אני לא רוצה שבושה תהיה חלק מהיחסים שלנו
אז אני אסיים את המכתב הזה בנימה של
אהבה עצומה
אני אוהבת אותך הכי בעולם ולמרות שאנחנו לא מדברים הרבה ואני
לפעמים יכולה להיות פוגעת ונוראה - לא יכולתי לבקש אבא יותר
טוב...
אני לא רוצה לפספס את הרכבת, לא רוצה להגיע לגיל 40 ולא להכיר
את אבא שלי.
במכתב כתבת "אם ניתן לי בעולם הזה תפקיד שאני יכול להיות גאה
בו זה: להיות אבא שלך."
אז תרשה לי לגנוב זכויות יוצרים ולכתוב לך
שהתפקיד שאני הכי גאה בו בחיי, לא משנה מה יקרה, זה להיות הבת
שלך ולא של אף אחד אחר - וכמו שהרבה אומרים - להיות דומה לך.
אני גאה בך ואוהבת אותך כל כך, שלא קיימת מילה לתאר את זה.
באהבה רבה רבה רבה
לירון.



המכתב הזה לא נכתב כדי להישאר במגירה - אתמול בלילה נתתי לו את
המכתב וישר רצתי והסתגרתי בחדר המחשב, מחכה שהוא יבוא ואוכלת
את עצמי בשאלה איך הוא יגיב.
אחרי חצי שעה הוא נכנס לחדרי דומע וחיבק אותי... אותו חיבוק
שכל כך רציתי - שלא קיבלתי מגיל חמש, ככה אחרי כמה דפים עם
שורות מהלב הוא הגיע לו. ואז שנינו התחלנו לבכות יחד.
ודיברנו והוצאנו הכל. אמנם זה היה קצר אבל בהחלט מספק לאותו
הרגע.
נסכם את זה בכך שזה היה הרגע המרגש ביותר בחיים שלי - ואני
מרגישה כאילו זכיתי באבא שלי שוב!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"בוא נחבר לדבר
הזה אלקטרודות
נראה מה יצא
מזה"



מתוך
"התפוז המכני"
הגירסה המזוייפת


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/4/05 22:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לירון צבי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה