שמעתי דפיקה בדלת.
זה היית אתה עם זר פרחים ענק בצבעים של צהוב ולבן בדיוק כמו
שאני אוהבת...
אף פעם לא הבאת לי פרחים... אין לי מושג איך ידעת?!
אמרת שהיית טיפש שנתת לי ללכת ושעכשיו אתה כאן כדי להשאר.
שאלתי איך אדע שלא תבהל בפעם הבאה?
איך אדע שהפעם יש סיכוי לתמיד?
איך אוכל להרגיש שאתה איתי גם ברגעים שאני לא איתך?
אז אמרת שהשתנית ושאתן לך סיכוי, שניסית אחרות והן לא היו אני,
והבנת שאנחנו מושלמים האחד בשביל השני.
קפצנו אחד על השני, חיבקנו, התנשקנו ובכינו אבל מאושר ולא
מכאב.
ואז התעוררתי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.