[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ברי רוזנטל
/
הכרתי אותה במועדון

הכרתי אותה במועדון. היא עבדה בתור חשפנית, ואני הייתי,
לפעמים, משלם כמה שקלים בשביל שתשב לי על הברך ותתחכך בי קצת.
לילה אחד, שאלתי אותה אם אפשר לקבל טלפון. לא היו לי אשליות.
זה לא שחשבתי להציע לה חברות, לקחת אותה לדייט. רציתי רק
להזדיין איתה, וזו היתה הדרך לשאול אם נוכל לעשות את זה. כי
המועדון לא היה בית זונות. לא היו שם חדרי התייחדות או דברים
כאלה. היא נתנה לי את הטלפון, ואחרי כמה ימים התקשרתי.

קבענו בחדר במלון. לא יכולתי להביא אותה הביתה, כי הייתי נשוי.
היא היתה יפה, צעירה, בלונדינית, רזה. היא היתה אלוהית. זה היה
בזבוז, שאחת כזו תהיה סתם זונה, חשפנית. חבל. היא היתה יכולה
להיות שחקנית, דוגמנית, אולי קריינית בטלביזיה. אבל אז היא לא
היתה מזדיינת איתי.

היא התפשטה מולי באיטיות. מורידה את החולצה, אחר כך את החצאית,
נשארת בחזיה ותחתוני תחרה לבנים. ואז, היא נמרחה עלי. נשכבה
והתחילה ללטף, ללקק, לתת לי את כל מה שבמועדון לא נתנה. היא
אפילו נישקה אותי. אחר כך שילמתי לה. די הרבה. 100$. אני יודע
שאפשר לקבל נערות ליווי בהרבה פחות, אבל זה לא היה אכפת לי.
השעה איתה מבחינתי היתה שווה את הכסף.

אחרי הזיון קצת דיברנו, אבל לא יותר מדי, ואז היא הלכה, ואני
התאהבתי. זה היה די פתאטי, להתאהב בחשפנית, בזונה ששכבה איתי
תמורת 100$, אבל זה קרה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. חיכיתי
לפעם הבאה שאראה אותה. התקשרתי שוב, הלכנו שוב למלון, עוד פעם
100$, עוד פעם זיון. הפעם דיברנו קצת יותר אחרי, היא סיפרה לי
שהיא מרוסיה, הסיפורים הרגילים. זה לא עניין אותי. רק
החיצוניות שלה עניינה אותי. התאהבתי בפנים, בשדיים, בירכיים,
לא בכל היתר.

אחרי שלושה חודשים, התגרשתי. אשתי לא הבינה למה זה קרה לה
פתאום. היא בכתה. אבל זה לא היה אכפת לי. לא רציתי רק שעה
בשבוע עם האהובה החדשה שלי. רציתי אותה מתי שיתחשק לי, בלי לתת
תירוצים והסברים לאף אחד. ובמילא נמאס לי כבר מאשתי. היינו
ביחד יותר מדי זמן. החיים עוברים, החיים קצרים ופתאום אתה מבין
שלא עשית כלום, לא ראית כלום, ואתה לא יכול לבזבז את כל הזמן
עם אותה אשה.

אבל קטיה, ככה קראו לאהובה הרוסיה שלי, לא התרגשה כששמעה על
הגירושין שלי. היא גם לא התרגשה כשהצעתי לה לעבוד לגור איתי.
היא רצתה את ה- 100$ לשעה. היא לא רצתה רומנים עם לקוחות.
100$, שעה בשבוע, אם אתה רוצה אפשר גם שעתיים. אבל לגור איתי?
מה פתאום. היא היתה יפה, קטיה. הסתכלתי על הפנים שלה כשדחתה את
כל היוזמות הרומנטיות שלי. יפות וקרות, אדישות. היה אפילו שמץ
של אכזריות בשפתיים שלה, איך שקימטה אותן כשאמרה לא. זה לא
הפריע לי ולא פגע בי. מוזר איך שדחייה מוחלטת לא גרמה לי לשום
כאב. היא היתה בסך הכל זונה, אולי בגלל זה. אבל בעיקר בגלל
שאחרי שאמרה לי "לא" הזדיינו במילא, וידעתי שאת השעה בשבוע
תמיד תהיה לי, כל עוד ארצה.

אחר כך קטיה הלכה, ונשארתי לבד. עישנתי סיגריה ועמדתי ליד מעקה
המרפסת, מסתכל החוצה, בכוכבים. מתישהו גם קטיה בטח תמאס עלי.
אבל זה בסדר. היו עוד בנות במועדון, והיו עוד מועדונים בעיר,
ויהיה אפשר למצוא אהבות חדשות. וכבר באותו סוף שבוע הלכתי שוב
למועדון. אין דבר יפה יותר מלראות עשרות בחורות חצי עירומות
מקיפות אותך, וכולן שלך. ואתה לא צריך להגיד כלום, רק לשים
עליה יד ולדחוף לה שטר של 20 שקל לתחתונים והיא מתמרחת עליך.
קטיה היתה שם, והיא תקעה בי מבט קצת עקום כשהזמנתי מישהי אחרת
לבוא ולהתחכך בי. אולי גם קטיה התאהבה בי לשנייה, או סתם דאגה
ל- 100$ שלה. אז קראתי גם לקטיה, שלא תעלב. התחככתי בשתיהן,
ליטפתי אותן, והן ליטפו אותי. הייתי מאושר. זה היה גן עדן.
יותר טוב מזה, ידעתי, אף פעם לא יהיה לי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי שיר
שמעצבן אנשים.





טל סונדק בשיחה
עם צביקה פיק
ושלמה ארצי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/4/05 18:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ברי רוזנטל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה