במשך כל הזמן הזה הייתי פשוט מטומטמת,
על כל הטעויות הייתי שוב ושוב חוזרת,
ובכל זאת מהן איני לומדת
למה בכלל בך התאהבתי, תמיד לא בגבר הנכון
למה איני יכולה להמשיך ולהשאיר הכל מאחור?

איך שבי התנהגת וכמה בי פגעת, עוד אינני שוכחת,
אך בכל זאת עדיין אוהבת ועלייך חושבת,
למה איני יכולה להפסיק להיות תמימה ולהפוך לאחרת,
למה באהבה הזאת המאכזבת אני בוחרת?

למה כשאתה עומד מולי אני מגמגמת ומתנשפת,
למה איני מצליחה להגיב, כמו מטומטמת פשוט עומדת
למה איני מסוגלת להגיד לך שיש לך אופי מגעיל?
למרות שאני אוהבת אותך, איני מתה על אופייך,
אני יודעת שאת דברי אני קצת סותרת.

למה להתאהב דווקא בך הייתי חייבת?
למה האהבה בלתי צפויה וכל כך מאכזבת,
כל פעם בדרך אחרת פשוט שוברת,
אחת נבגדת אחת בוגדת ואת שותקת למרות שבידיד
היא מתאהבת, אך להגיד לו זאת אינה מסוגלת.

בעצם, באהבה אף אחת לא בוחרת, היא פשוט מתאהבת,
באופן בלתי צפוי ומובן, היא מתרגשת, מתאכזבת
ומתלהבת, הכל היה פשוט אם בכלל לא הייתי מתאהבת,
כרגע לא הייתי ממשיכה להמשיך ולתהות,
מה היה קורה אם הכל היה אחרת...