[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל גורא
/
מחשבות דוממות

סיפור שאספר לכם על ילדה בשם בקי ג'ונסון. בקי היייתה ילדה בת
17 מארה''ב ממדינת פנסליבניה.
היא למדה בעיר פילדלפיה בתיכון שנקרא על שם אברהם לינקולן.
לבקי לא היו הרבה חברות, היא הייתה שונה מכולם, ובזמן שרוב
הבנות בכיתה שלה חלמו להתקבל לנבחרת המעודדות של התיכון, היא
פינטזה על לימודי משחק, ועל הווליווד הגדולה.
לא פעם הילדות האחרות בכיתה היו מתנכלות אליה, זורקות עלייה
מסטיקים במהלך השיעור שנדבקו לשערה היפה והרסו אותו קליל, תמיד
היו מקניטות אותה ולוגעות לה ליד כולם, אבל בקי לא נשברה.
היא עמדה על שלה והמשיכה להתעסק בתחביבים שלה, ולחלום על
הדברים אותה קיוותה להשיג.
יום אחד הלעג והשנאה אלייה חצו את הגבולות. בקי הייתה תלמידה
חרוצה וגברת ''בקסמן'' המורה לגיאוגרפיה ביקשה ממנה לנקות את
לוח הכיתה במהלך ההפסקה. בקי כמובן הסתכלה על מורתה גברת
''בקסמן'' בהערצה ובנימוס רב השיבה שתעשה את המלאכה.
אך מזלה של בקי לא היה קיים באותו יום, בקי אמנם הייתה ילדה
יפה מאד עם פנים אדמוניות ומסבירות פנים אבל היא הייתה ילדה
מאד נמוכה, וגבוהה התנשא ל1.52 בלבד.
היא נאלצה להיעזר בכיסא עליו עמדה במטרה לנקות את הלוח. הכיתה
התרוקנה מתלמידים בעוד בקי עסוקה במעשייה בניקיון הלוח. לפתע
הגיחה חבורת הבנות המרשעות ונכנסו לכיתה בדממה, המובילה שבהם
והעומדת בראש להקת  המעודדות של תיכון ''אברהם לינקולן'' שרה
פארקר התקרבה באיטיות לבקי  שעמדה על הכיסא הקטן, ולפני שבקי
הספיקה להסתובב לקולה הערב של שרה, הספיקה השניה לבעוט ברגלי
הכיסא.
''לא ציפור הייתה זאת, נכתב בכתבה קטנה בעיתון המקומי
בפילדלפיה, בקי ג'ונסון צעירה מתיכון מקומי נכנסה למצב
''קומה'' לאחר שתלמיד, כנראה מבית ספרה ביצע מעשה זדון ודחף
אותה מן הכיסא עליו עמדה כשניקתה את הלוח. הצעירה המסכנה
התרוממה כ3 מטרים באויר לא לפני שראשה נחבט בארון הפלדה של
מחנכת הכיתה ''ג'ינה הייז''. זהות התלמיד אינה ידועה''
בקי לא נעה ולא זזה במשך זמן ממושך. משפחתה המצומצמת כבר חדלה
להגיע לבית החולים מייאוש. הרופאים כבר איבדו תיקווה,  למרות
שנשמה בכוחות עצמה, זהו היה הסימן היחידי לחיים.
''מסכנה הילדה התמימה'' ליחששו האחיות בינהן כשטיפלו בה. כאילו
שיכלה לשמוע אותן בכל מקרה.
ישנם חוקרים ובעיקר מיסטיקנים שעד היום לא מצליחים את מה שקרה
בליל ה8.9.1988,
'' בקי נולדה מחדש'' נכתב בכל העיתונים. 12 שנה אחרי ששרה
פארקר בעטה בכיסא עליו עמדה היא קמה לחיים. באותו לילה היא
נעלמה ממיטתה בבית החולים בעיר, אף אחד לא ראה או שמע דבר
אודות ההיעלמות המסתורית.
בסופו של דבר בקי הייתה בהכרה, היא ידעה מה קורה סביבה, היא
פשוט לא הייתה מסוגלת לתקשר  עם אף אחד. עד שכח אלוהי השיב
אותה חזרה לחיים. הדבר הראשון שעלה במוחה היה בריחה. היא לא
רצתה לראות יותר את פילדלפיה, אפילו לא בגלויות וברחה הרחק מכל
לחלומה במשך כל השנים...
ניחשתם נכון, הווליווד, קליפורניה.
לא היה לה אפילו סנט עליה, והיא נסעה את כל הדרך הארוכה לחוף
המערבי בטרמפים ובעזרת אנשים טובים שמצאה בדרכים שנתנו לה מיטה
ללילה ומזון.
לילה אחד אי שם בערבות טקסס היא ישבה על צוק והחלה לכתוב,
והיא ישבה כל הלילה בחשכה ולא הפסיקה לכתוב את סיפורה האישי
במהלך תקופת הקומה.
עם הזמן עד הגעתה להווליווד התגבש לו סיפור מדהים ומרגש, והיא
החליטה לנסות ולהציג אותו למפיק סרטים קטן בעיר. הוא נורא
התלהב וכששאל לשמה היא קצת התבלבלה אבל לבסוף החליטה על שם
חדש:
''תמרה בויד'' ענתה בקול נרגש.  בין היתר היא שינתה את המראה
שלה לחלוטין אצל מנתח מוסמך, בקי ג'ונסון מתה... תמרה ביוד קמה
לתחייה.
העבודות על הסרט יצאו אל הפועל, ותמרה התעקשה לגלם את התפקיד
הראשי. במאי הסרט התנגד אבל היא לא הסכימה שמישהי אחר תשחק את
התפקיד שלה.
ההתעקשות הזאת השתלמה לה ולחברת הסרטים הקטנה. 7 פרסי אוסקר
''מחשבות דוממות'' גרף, בינהם פרס השחקנית הטובה ביותר, והסרט
הטוב ביותר. הצהובונים בארה''ב התמלאו בכתבות אודות השחקנית
החדשה ובלתי מוכרת לקציני העיתונות. פרסים כספיים גבוהים הוצעו
מכל עורכי העיתונים לכתב שיביא את סיפור חייה של תמרה, אבל אף
אחד לא הצליח.
עם השנים תמרה הקימה חברת סרטים משלה שהפכה למצליחה ביותר
מבחינה כלכלית. שחקנים אחרים סגדו לכישרון הענק שבה. היא זכרה
טוב מאד את עברה וידעה שיש אלפי שחקנים אי שם פזורים במדינה
שמחכים להזדמנות שלהם. בדיוק כמו שהיא חיכתה, לכן הקימה את
תוכנית ''שחק אותה כוכב'' בה היא נודדת עם מספר אנשי מקצוע
ברחבי ארה''ב  ומחפשת אחר שחקנים ראשיים לסרט הבא שאותו תפיק,
וגם תביים לחשו לי מגבוהה. אף אחד לא הבין מבין שאר צוות אנשי
המקצוע למה היא מתנגדת כל כך לבקר בפילדלפיה. תמרה לא  הסכימה
לספר אבל בלית ברירה הגיעה לעיר מגורייה הקודמת.
הזכרונות היו קשים כאשר עברה ליד בית החולים בו אושפזה, אבל אף
אחד לא זיהה אותה.
את האודישן ההוא היא לא תשכח בחיים...  ''היא מעולה'' הסכימו
כולם, היא תתאים לתפקיד הראשי של ''סוזנה'' הם חשבו. אפילו
תמרה הינהנה עם הראש בסימן של אישור, זה לא קורה לעיתים
קרובות, ידעו זאת כולם.
''טוב נראה לי שיש לנו זוכה, את תזכי לשחק את התפקיד הראשי
בסרט'' אמר ג'רי  אחד מעוזרי הבמאי לסרט. הבחורה הבלונדינית
צרחה מאושר, והחלה לבכות מאושר... עשיתי את זה מילמלה.

''מה שמך גברתי?'' שאל ג'רי. ''שרה פארקר אדוני''
תמרה בויד בעבר לא זזה כבר, אבל הפעם  היא ממש קפאה על מקומה.
למרות הכל  היה מרוח על פרצופה חיוך זדוני וקטן, ''מצטערת אבל
עשינו טעות, את לא מספיק טובה בשביל התפקיד הזה'' אמרה  תמרה.
''אבל למה? מי כבר יותר טובה ממני לתפקיד הזה?'' שאלה בגרון
חנוק.
תמרה התקרבה אליה ולחשה באוזנה צמד מילים  מתוק מאין כמותו:
בקי ג'ונסון אמרה.


5 שנים מאוחר יותר שרה פארקר רצתה נקמה. ההשפלה שעברה באותו
יום באודישן בפילי הייתה גדולה. מעולם לא חשה כאב ותסכול כזה
גדול. היא הייתה רגילה תמיד, עוד מימי התיכון להיות הגדולה
והחזקה. תמרה בויד קילקלה לגברת פארקר את התוכניות, והיא לא
עמדה לשתוק לגביי זה.
תמרה לא גדלה בבית דתי אבל היא ידעה את רוב סיפורי התנ''ך,
היא תמיד זכרה את פיתגמי הנקמות השונים כגון: ''עין תחת עין
ושן תחת שן'', אבל מה שהיה עתיד לבוא היה יותר מנקמה, היא
הייתה סבורה שאף מדובר בהשמדתה.
זוג המילים שאותם לחשה תמרה לשרה היו חרוטות בראשה לעד,  הגיעה
הזמן לעשות עם המטומטמת הקטנה משהו חשבה לעצמה, היא רק שכחה
פרט קטן מכל המחשבות האלה על תמרה. חייה של תמרה בויד נעצרו
ל12 שנה, והכל בגללה.
שנים מאוחר יותר אחרי אותו אודישן שרה פארקר נסעה להווליווד.
היא נזכרה תמיד בצהובונים שהיו מלאים בפרסים כספיים עבור סודות
מחייה של השחקנית הידועה תמרה בויד, והיא החליטה לעשות משהו
בנוגע לזה.
היא נפגשה עם הרווי ברואן עורך המגזין ''גמבל'' והציעה לו את
שירותיה וחשיפתה האמיתית של תמרה בויד. הרווי כל כך התרגש
והעיניים שלו ברקו בעוצמה אדירה. שרה התקשתה לא לראות זאת
ודרשה סכום עתק של 500,000 אלף דולר עבור שירותייה. הרווי
הסכים מיד. בליבה החמדנית הקטנה הצטערה שלא דרשה יותר. היא
דרשה את תמונה האישית ושמה בסמוך לכתבה.
בבוקר שטוף שמש אחד התעוררה  תמרה לצלצול הטלפון. ''הלו''
ענתה בעדינות. ''שלום בקי ג'ונסון'' נשמע מהעבר השני. היא סגרה
את  שפורפרת הטלפון בחבטה עזרה. הסוד שלה נגלה, והיא ידעה
זאת.
מבט חטוף בדוכן העיתונים המקומי הוביל אותה למאגזין ''גמבל''
ועליו הכותרת הענקית שכתובה בצבע כחול: ''אז מי באמת היא תמרה
בויד?''
דפדוף מהיר בעמוד האמצע הוביל אותה לכתבת ארבעת העמודים עליה
ועל הכל מנצחת השונאת הגדולה שלה שרה פארקר.
מאותו יום חייהם של שתי נשים אלה השתנו פלאים. שרה פארקר הפכה
לכוכבת העולה של הווליווד.עשרות תוכניות טלויזיות רצו לקבל
ממנה ראיון בלעדי ולשמוע עוד פרטים אודות תמרה בויד המסתגרת.
היא הוזמנה לכל המסיבות הכי חמות בעיר, והרכילות הגסה דיברה על
כמה תפקידים ראשיים בסרטיים בהם עומדת לשחק. שרה פארקר השיגה
את מה שרצתה. על מצחה היה רשום מהיום שנולדה זוהר ותהילה,
ועכשיו היא השיגה זאת תוך כדי שהיא רומסת את מכרתה מפילי תמרה,
או בקי אם תרצו.
תמרה ירדה מגדולתה, חברת ההפקות שלה פורקה לאחר שאף אחד מצוות
המפיקים והבמאים לא התעניין לעבוד יותר עם שקרנית, עם מי
ששיקרה להם במשך עבודתם. שהמציאה זהות חדשה. אפילו ג'רי שהיה
יותר ממכר לעבודה, ובעצם חבר טוב כבר לא רצה לדבר איתה. תמרה
חזרה לנקודת ההתחלה שממנה בעצם הגיעה לעיר. היא הייתה שבורה
ופגועה, הזכירה את בקי הקטנה בתיכון ''אברהם לינקולן''. נדמה
היה ששום דבר ביחסי הכוחות לא השתנה בין תמרה לשרה. האחת רמסה
והשניה נרמסה.
לילה אחד לאחר שהייתה בודדה, יצאה תמרה לטיול רגלי בלוס
אנג'לס. היא יכלה לשמוע היטב את הרכילות עליה מהעוברים והשבים,
לה לא היה אכפת.
חייה היו הרוסים במילא. היא צעדה שעות, הזמן על שעונה הראה
3:00 לפנות בוקר. היא החלה לטפס במעלה גשר ''סקטור'' בעיר,
מכוניות חלפו לידה במהירות תוך כדי צפצופים שתחדל מצעידתה. גשר
זה לא היה מיועד להולכי רגל. היא הגיעה לשיא גובהו ואז הסתכלה
על המעקה בחשדנות. המחשבות התרוצצו אצלה בראש כמו עכברים
קטנים. היא טיפסה על המעקה. תמרה בויד עמדה על המעקה הצר
וידייה היו פרושות לצדדים. הסוף היה ידוע כמו בסרטים של
הווליווד. היא הורידה את רגלה מטה ועצמה את העיניים. לפתע תפס
את גופה דמות לא מזוהה שמשך אותה למעלה. ''עזוב אותי! תן לי
ללכת מפה'' צעקה. הדמות סירבה לעשות זאת, והיא הרימה אותה אל
מעבר למעקה. תמרה הרימה את מבטה למעלה עד שנעצרה אי שם...
הדמות הזאת בוודאי הייתה בגובה של 2.05 מטרים. היא מעולם לא
ראתה מישהו כל כך גבוהה ממנה.
האיש הגבוהה הסתכל לה בעיניים ואמר לה ''נקמות מתוקות סופן
להיות מרות''. בין רגע ברח בריצה ותמרה צעקה לו למרחק ''מי
אתה?'' היא שמעה בחזרה קול לא ברור, היא חשבה שהיא שמעה משהו
כמו גורע...
את המשפט ששמעה מהגורע הזה היא לעולם לא שכחה, והיא לא פחדה
לתרגם אותו כנגד שרה. היא נכנסה למשרד חקירות וקנתה ציוד
הקלטות בעלות של 10,000 דולר.
כעבור שתי לילות התקיימה בעיר המסיבה הכי חמה מזה זמן רב, בראד
פיט חגג יום הולדת. היא נכנסה למסיבה ללא הזמנה  וחיפשה רק
אישה אחת. שרה פארקר. את שרה היא מצאה על גג המרפסת שותה
מרטיני לבדה.
''שרה'' היא מילמלה לעברה. שרה הסתובבה אליה והייתה מופתעת
כאילו ראתה עב''מ או משהו.
''מה קרה? מפחדת לראות אותי?'' שאלה תמרה בתמימות. שרה הסתכלה
עלייה כאילו נפלה מהירח.. ''הייתי צריכה לגמור אותך עוד בפילי,
חבל שהתעוררת בכלל מהקומה המטופשת הזאת''.
''אני קיימת ונושמת, אמרי לי מה עשיתי לך שהיית צריכה לבעוט
בכיסא ולהרוס את השנים הטובות ביותר של חיי?''
''שנולדת בקי ג'ונסון... היהירות השחצנית שלך מגעילה אותי,
חולמת להיות שחקנית קולנוע, ממש''
''אבל הגשמתי את החלום הזה שרה, ועכשיו הרסת לי אותו שוב''
אמרה תמרה בעיניים דומעות והסתלקה...
תמרה נסעה מהמסיבה של בראד ישירות לתחנת המשטרה, היא פתחה את
כפתוריי חולצתה מול הפקיד התורן שהיה בהלם מהסיטואציה...
''גברת, מה את עושה בדיוק?'' שאל בפליאה.
תמרה מסרה לו מכשיר הקלטה זעיר שהיה תקוע אי שם בחולצתה, ''אני
רוצה להגיש תלונה לניסיון הריגה כנגד שרה פארקר'' הצהירה
בפניו.
''את מתכוונת לה-שרה פארקר?''
''אדוני אל תשאל שאלות מיותרות, אני רוצה להגיש תלונה והראיות
הללו יספקו הכל כנגד הגברת שניסתה להרוג אותי לפני שנים
רבות''.
תמרה בויד ידעה שקריירת המשחק שלה תמה, אבל היא לא נתנה לשרה
את האפשרות לרקוד על קברה.
ביום שאחרי שוטרים של משטרת ל.א הגיעו לתוכנית הטלויזיה הידועה
של ג'י לנו ואסרו לעיניי כל את שרה פארקר.
''עזבו אותי אידיוטים!, לא עשיתי כל רע בחיים שלי.
''ספרי את זה לשופט'' אמרו בזמן שכבלו את ידייה באזיקים.

תמרה חזרה לעיר הולדתה פילי, וניסתה להתרחק ככל הניתן מהתקשורת
המקומית, לא שזה עזר לה, אבל היא שכרה דירה במקום זניח ובקושי
יצאה מהבית. חצי שנה אחרי עדותה בבית המשפט כנגד שרה פארקר
שמעה תמרה חדשות כמו בכל יום ברדיו. ''חבר המושבעים במשפט
פארקר פסק שהיא אשמה בניסיון הריגתה של בקי ג'ונסון. שעה מאוחר
יותר פסק השופט גורו קינג על עונש מאסר של 24 שנה בכלא
ריצ'מונד בפנסילבניה לנשים על מעשייה של הגברת שרה פארקר.
כשנשאל גורו לעונש שפסק הוא הגיב'':
''בסך הכל מנעתי מתמרה בויד ניסיון התאבדות נוסף, זאת חובתי
לחברה כשופט בית משפט במדינה חוקתית בארה''ב."
תמרה עצמה את עינייה, וכיבתה את מכשיר הרדיו. היא ידעה בליבה
שקיים עוד מישהו אחד שלא רוצה ברעתה, אולי אף ממש גם אוהב
אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הנייר סובל
הכל" - ז'אן
קלוד פסקל. יצרן
נייר טואלט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/05 13:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל גורא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה